הודו לאל ושבחו אותו על כל פועלו, אמר לי הכומר השבוע/
רציתי לומר שהאל גם שוגה כי ידעתי נחת זרועו של  האל, פעמים
רבות שתל בלבי כאב מהמם/
'טעות בידך' פניתי אליו וקולי רועד כלולב 'האל גם שוגה.
במרורים האדם הוא מאכיל עד לשובע/
וחיי אראלים הוא הופך גהינום. אדוני הכומר' (כך פניתי שוב)
'אמור אתה מדוע לסבול כך חייבים?'/
גער בי הכומר במבטו הקשה בו יקרסו גם חומות יריחו ולשונו
הורודה לחלל הדברים שחררה/
'זו בחטא בסיסה מחשבתך על חובו של האל. אנו לאל בלבד חייבים
להלל את שמו ולשמוח בחג/
ולזכור לעולם כי מאפר באנו ונחזור. מהמוות נברח ואליו נתקרב כל
תקופת ימינו /
נורא העולם הזה לחסר האמונה אך בעולם הבא אף יוכבדו על כתפיו
המשא והעול'/

מראה הרים שנשקף בזגוגית חלון השכיח דת מנפשי ומילא רוחי ביופי
ורון/
תמונת פסטוראליה זו אזכור עד יומי האחרון.