כשהזעם נכנס לתוכי ממלא אותי
משטלת עלי
ועל היכולת שלי לחשוב
הוא נותן לי הרגשה של כוח מושלה
אני יכולה לעשות מה שאני רוצה
בלי לחשוב מה אחרים יחשבו
זה נכנס לתוכי
ומשטלת עלי בלי שאני יכולה לעצור אותו.

וכשאני יושבת במרכז החדר
וכולכם מסביבי
מדברים דיבורים תפלים
וחסרי כל משמעות
אני עוצמת עניים
ומדמיינת שאני עוברת
דרך קירות אפלים
לא מגיע לשום מקום
ואז הקול שלכם
חודר לאפלה ואני משתגעת
והזעם מציף אותי
אני מרגישה אותו בכל גופי
אני לוקחת רובה ויורה בכולם
מחוררת את כל הדיבורים הסתמיים שלכם
נעמדת על צוק וקופצת לתהום בלי תחתית
ונותנת לזעם ליפול יחד איתי
אבל עם כל הכוח המושלה
ועם כל הרצון פשוט לטבוח בכולכם
אני רק מקמצת אגרופים ושותקת
ונותנת לזעם לשקוע בתחתית נשמתי
ולהפוך לפסולת רעילה.
בזבוז כזה של כוח. .. . . .