לפעמים אני עיקש
כפעמון בית ספר
המצלצל גם בשבתות
יפה כתינוק מקיץ
את מקשיבה
לרוח המקוננת בתריסים
בין חברים אני מציג
בלא חמדה
את הצער אשר את תופרת לי
מראה הרקמה העדינה בחוט עצב
גורם להם להיות מבוגרים לרגע
לחשוב
כשהם מלטפים
כעוורים גרומי אצבעות
את מפת התוגה
עדינה למגע
כקטיפה | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.