התמונה הזאת שלך, שאימא שלך צילמה מהצד של הבמה במסיבת סיום
בי"ב, שאח"כ פרסמו בעיתון כשנהרגת, חרוטה לי בראש.
כבר כמה ימים שיורד גשם בלי הפסקה.
אני מוצאת את העניין הזה דיי מרדים.
אני באה הבייתה ונכנסת ישר למיטה.
בערב אני קמה עם שברי החלומות עליך ותמיד נדמה לי שאני צריכה
להקיא.
פעם אמרת לי שאתה לא אוהב להגיד דברים קיטשיים לאנשים.
שאלתי אותך אם אני צריכה להרגיש מיוחדת.
חיבקת אותי ולחשת "את מיוחדת".
אל תדאג, את הדברים האלה טוב טוב אני זוכרת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.