כי ארגיש כל זאת? לא, כי אם שכחתי
לא אדע מרגלות הר ברקת
לא אפסע, לא אגיד - "לא ידעתי"
כשנחתם הגורל בשקט

כי ארגיש? אז הדבקתי עלייך תווית
לאמור לעצמי - "כאן הגבול"
לחסום רגשות, לאטום בחבית
של שכר קסמך הצלול

מנגן ובוקע שם צליל הקנאה
אולם אין מחאה נשמעת
כי שירות הקינה ודברי הטינה
לעולם נפשך לא תדע עוד

רק סליחה אקונן ומחילה אבקש
שפסעתי בפנים פנייך
והכאבתי באור הגביש הנוקש
על מאורות ונבכי עינייך

גאווה תניב פרי כמו אהבה
אך פרות זמניים תישא
וביום בו תחליף האמת התהווה
כזב תפלות העולם כיסה

לא אוסיף עוד לשאול אלא אם אשאל
ואניח בצד התקווה
שבמרד נואל שאותנו גואל
יש מנוח גם לגאווה