זה מתחיל כבר בהתחלה , באוטובוס.
כשכבר תפסתי מקום בספסל אחורי ולבד, מניחה את התיק שלי על הכסא
הצמוד אלי ומביטה ברחמים על אלה שעדיין מחפשים מקום ישיבה או
מתחמקים מהכרטיסן.
יכולים לעלות לאוטובוס מאות בחורים יפה מראה ותואר, גאונים
ודוגמנים , אבל אלי תיצמד איזו אישה זקנה ושמנה , תדחק אל גופי
בעודה פולטת אנחות רווחה שמסגירות את מרכיבי ארוחת הבוקר שלה.
או שזה יכול להיות סתם גבר שעיר שמן ומסריח.
את יושבת לידו ולא יודעת ממה להיגעל קודם - מהזיעה שחונקת אותך
עד כדי כך שאת מצטערת שלא הורדת יותר מהאף כשעשית את הניתוח
ההוא - או מסרחון הסיגריות.
מה?
את רוצה להגיד לי שהוא מעשן אותן בשלוש כל פעם או מה?
וזה עוד כלום.
חכי כשסוף סוף מגיע לאזור איזה גבר שמעלה את הרמה האינטליגנטית
של האזור בו בחרת ברוב חכמתך לשבת באוטובוס, אז מתברר שהוא
הומו, אחרי שניה מגיע החבר שלו והם מחליפים מבטי אהבה וספק
נגיעות ספק לטיפות זה לזה.

מה שאני עוד יותר שונאת זה לצאת עם חברה שיש לה חבר.
את קולטת את הקטע?
אני מוכנה לא לצאת מהבית שנה שלמה ולא לצאת יחד עם חברה שלי
וחבר שלה.
דבר ראשון, כל העולם יודע מי את ומזהה אותך בתור "האדם
השלישי".
זו שבאה עם "החברה". זו שעל תקן "פנויה להובלה".
לצאת עם זוג זה כמו לרדת ביום שישי בערב לטיילת של  תל אביב עם
חזיה וג'ינס ולצרוח "משהו יודע איך פותחים חזייה?".
לא שחס וחלילה אני מאשימה את הזוג.
בטח שמותר להם להתנשק בלי הרף כל הערב ולבדוק שאני לא רואה .
כמובן שגם צריכה להיות ידידות מופגנת ביני לבין בן הזוג של
החברה הכלבה שלי שלקחה אותי לאותו הערב.
אנחנו נחליף בדיחות בנסיעה ונדבר על מוסיקה ושטויות שבנות
עושות.
הוא יגע קלות בישבני המטופח, כמו רוצה לתת לי להרגיש שאנחנו
"כמו אחים".
לא משנה שברגע שחברה שלו הולכת רגע לשירותים או משהו כזה, אני
חולמת שאני מפשיטה אותו מכל בגדיו חוץ מהגרביים ומראה לו מה
באמת אפשר לעשות עם הדבר היחיד שיש לו ושלי אין.
כשכבר מגיע איזה גבר שקלט שאני "האדם השלישי" בשלישיה הזאת
(כאלה שהיו כבר, יודעים לזהות את האחרים, במיוחד גברים פנויים
אך מכוערים), הוא לא מצליח להוריד את עיניו מהשדיים שלי.
תמיד בא לי להרים להם את הראש ולהגיד להם "כוס אמק! כמה אני
עובדת על להוריד את השומנים בתחת שלי ובבטן ואתה מביט באיבר
היחידי שאין לי שליטה עליו כמעט בכלל?"
"מתלהב מהציצי שלי," אני אומרת להם בחלומותיי, "תנסה לחשוב
עליו כעל שקיות של חלב שמעורבב בבקבוקי שמן לבישול, נו איך זה
עכשיו?"
לא יעזור כלום, גברים מתים על החזה שלי ולא משנה מה שאומר.
לא היה גבר שלא בדק קודם את היקף החזה שלי מרחוק ורק אח"כ הביט
אל פני (ולרוב התאכזב מעט , יחסית לעטינים שבהה בהם קודם).
לפעמים אני חושבת לחסוך המון כסף ולבקש שיחברו לי שדיים
ללחיים.
כך גם יביטו אל פני וגם יתלהבו מהחזה הנפלא שלי.
חוץ מזה העיסוק בחזה יתר על המידה מזכיר לי את אימא שלי ומזכיר
לי כי גם את החזה הנפול שלה שאני עשויה לקבל בירושה אם לא
אשקיע קצת יותר בעצמי, ולפעמים בא לי לכתוב מכתב לשר החינוך
שיחוקק חוק שכל אלה שיש להן חזה יפה יהיו חייבות ללכת עם תמונה
על החולצה של החזה הנפול של אימא שלהן כדי שבחורים חרמנים
שבוהים באיבר הכה מגרה הזה יהיו מודעים לשינויים החלים בו תוך
מספר שנים מועטות ואולי אז הם יירגעו מהאובססיה הזו בעיסוק
בציצי הנשי.