משהו נשבר מבפנים
איזו תחושת בגידה לא הוגנת
ותחושת חשש ורחמים עצמיים
החלה בקרבי מכרסמת.

ולא חזיתי בנס מיוחל
חוץ מניסי היומיום
וחשתי אבודה מול תרועת הקהל
ואיך שוב אבד לי חלום.

וניצבתי לי שם מריעה לאחרים
ומתי אוכל להיות זאת אני
זאת שתמיד הערצתי לראות
שחוווה את הרגע האחד השמיימי.

מתי אוכל להיות חלק מהעוצמה
ולא להתפעל מרחוק
מתי אחוש את הנשימה
את הטעם הזה-המתוק.

אבד לי איזה רגע
מת ונעלם,
וכך התמוססה לה תמימות
וחלומי נותר מבויש ונכלם.

מהיכן אשאב את הכוח
איך אמשיך אלחם-ואחרוק את שיניי
עד שיבוא חלומי יתגשם לו לפתע
ואוותר מאושרת
ודמעות בעיניי.