אני לא תופס מעצמי בחור ספורטיבי כי התחום שאני מצטיין בו הוא
לא בדיוק ספורט למרות שהוא בונה שרירי אצבעות מצויינים. בא
נאמר שאם היתה ליגה בתחום הזה, כמו בכדורגל למשל, אין ספק
שהייתי מדורג ראשון בחמשייה הפותחת.
בחנתי את הכישורים שלי מול לא מעט אנשים במשך זמן והגעתי
למסקנה חד משמעית שאין הרבה שמתקרבים לרמה שלי, שלא נדבר על
אלו שלא מדגדגים לי בכלל את הקרסוליים. אל תחשבו שהגעתי למעמד
הזה בקלות (זה לא משהו רשמי או מוכר על ידי משרד התרבות
והספורט אבל מבחינתי זה מעמד). נדרשו שנים של עבודה ומאמץ
ומעקב והשוואות וגם נוסחאות כדי להגיע לרמה שאני נמצא בה כיום.
לפעמים, כשאני בוחן את הכישורים שלי מול אנשים אחרים, אתם
יודעים, רק כדי לראות שהמכונה משומנת היטב ולא איבדתי את זה,
אפילו את עצמי אני מדהים ביכולות שפיתחתי בתחום, והסובבים אותי
נשארים אלומי פה ופעורי שפתיים נוכח מה שמבחינתם נחשב לבלתי
יאומן.
הגעתי לרמה כזו גבוהה שאני שוקל לכתוב ספר עצות ודרכי פעולה
למתאמנים צעירים. הספר יכתב בשפה פשוטה, בלי הרבה שמלצים, כך
שכל הדיוט יוכל לספוג ממנו את רזי המקצוע. כמובן שהמחיר יהיה
עממי כך שכל שכבות האוכלוסיה יכלו להנות ממנו. בגב הכריכה של
הספר, תתנוסס תמונה שלי, נשען עם אגרוף קמוץ על הסנטר.
זמן קצר אחרי זה, יגיעו כמובן הראיונות אצל כל הגדולים בערוץ
שתיים שיבקשו הדגמה של היכולות שלי בשידור חי.
כשאהיה על ערש דווי, יעלו אלי לרגל מכל קצוות הארץ כדי לשמוע
ממני עצות ופניני חוכמה אחרונות. וכשאמות, טוב, אני לא רוצה
להיכנס לזה אבל בא נאמר שמדובר באנדרטה ורחוב על שמי ועוד כל
מיני דברים שהדף קצר מלהכיל.
אני פשוט לא מבין איך זה שבמדינה נאורה ומתקדמת כמו שלנו, הדבר
הזה עוד לא הוכרז כספורט רשמי. אם לא יהיה שינוי בתחום הזה
בקרוב אני נמצא בבעיה, כי כרגע... אני לא טוב בשום דבר אחר.