כפות רגליי סיימו את תפקידן כמחזיקות משקל גופי. ראותיי מלאו
אויר ונראה כי הן מתמלאות עד אין סוף.  עיניי התרחבו, אך לא
מפחד. באופן אינסטינקטיבי מתחתי ידיי לצדדים, כנראה מחווה
גנטית לאבותיי המכונפים. קצה הבניין התרחק באיטיות מגופי, בעוד
אני מתחיל להתאזן באוויר.
התחלתי ליפול.
חישוב מהיר של גובה הבניין כפונקציה של כוח המשיכה, הביא אותי
לתוצאה המרה של 6 שניות. כמעט כמו הזמן שביזבזתם בקריאת השורה
האחרונה. הרבה זמן. נו טוב, על זמן משלמים בחיים. בקרוב הכל
יהיה מאחוריי. או לפניי, תלוי מאיפה מסתכלים על זה.
אומרים שממש לפניי המוות עוברים כל החיים לפנייך. מה שמשאיר לי
עוד 5.4 שניות. בינתיים אתענג על מראה העיר מתחתיי, אותו מעולם
לא ראיתי בפרספקטיבה שכזו. ובין היתר אנסה לא להצטער יותר
מידי. לא על עצם הקפיצה, חלילה! (שכן אני אדם המאמין בעולם-הבא
מסוג כלשהו, שבו הדברים נראים אחרת. ואם גם שם יהיה אותו דבר,
אקפוץ עוד פעם). אלא להצטער על אלה שיתגעגעו אליי, ובראשם
הוריי. אני לא אדם שאוהב לגרום כאב לאחרים, ומעשה אגואיסטי כמו
קפיצה מגג מגדל שלום הוא לא בדיוק דבר המקל על אהוביי. אני
מקווה שהם יסלחו לי.
עוד 3.5 שניות.
פתאום הכל מתבהר לי. משמעות החיים; גודל היקום; למה ברחוב
חד-סיטרי צריך לפנות שמאלה מהנתיב השמאלי. ואני מבין שמקומי
אכן לא בעולם הזה. מסופקני אם גם בעולם הבא. הרי לא נועדתי
לגדולה. אין לי ממון ירוש, ולא כשרון פנומנלי כלשהו. אני בחיי
נועדתי "להסתדר". להסתדר עם מצבי הכלכלי, להסתדר עם ציוניי
הבינוניים, להסתדר עם ביישנותי העוצרת, להסתדר עם המראה שלי,
להסתדר עם בת זוגתי. להסתדר עם שאיפתי חסרת המעצורים להגיע
לגדולה, אשר מונעת ממני להסתדר עם כל שאר הדברים. להסתדר ותו
לא. ואני לא אסתדר.
2.2 שניות ולא פלאשבק אחד.
ושלא תחשבו שאני אדם שפוחד וחושש מלנסות ו"להסתדר". לא  ולא,
אני מזל שור. אני עקשן. אני חזק. אבל אני גם מציאותי. אני מכיר
את עצמי. בכל 20 שנותיי עם עצמי הצלחתי להגיע למצב של
הכרה-עצמית מושלמת. אני חוזה כל צעד שאני עומד לעשות, כל טעות,
פאשלה או הצלחה. אני יודע למה אני עושה זאת, מה בתת-ההכרה שלי
הביא אותי לכך, ושכל התכנונים המוקדמים לא יוכלו לאינסטינקט
הפנימי שלי.
כזה אני.
שניה.
זה הסוף, חברים. מצטער לאכזב אבל כלום לא עובר מול העיניים
לפני הסוף. אולי חוץ מהשכנה בקומה שתיים. אני בטוח שעוד נתראה
יום אחד. גם לילה יהיה טוב. אני אתגעגע. באמת.
כאב.
וזהו.