תפריט. משחקים.

אני יושב על הכיסא ממתכת הקר בתחנה המרכזית. הטבלה של הקווי
אוטובוסים מעלי, אנשים נעמדים מולי, מסתכלים על הטבלה, מגניבים
מבט מהיר אלי וחוזרים לטבלה.
אישה שמנה בצבע אדום שואלת אותי במבטא רוסי מתי האוטובוס לתל
אביב מגיע... אני אומר לה בנימוס שהטבלה של הזמנים של
האוטובוסים ממש מעליה... היא מסתכלת על הטבלה ומחזירה מבט שואל
אלי. אני מעקם גבה, נעמד בכניעה ומקריא בשבילה את הכתוב,
"בשתים ועשרים בדיוק..." אני מקבל תודה רבה וחיוך חם. טוב
נו...

סנייק. משחק חדש. פיתולים. מפסיק.

פתאום נעמד מולי בחור ממש יפה, עיניו הגדולות האפורות תרות
ומחפשות משהו בטבלה, אני מחכה שהוא יגניב אלי מבט, אבל הוא
נראה ממש מרוכז. אני מנסה לקרוא בעיניים שלו, איזה קו הוא מחפש
ולבסוף מנסה את מזלי כמודיעין "צריך עזרה אולי?" אני זוכה
ל"מה?" מבולבל.  "שאלתי אם אולי אתה צריך עזרה, אתה נראה
מודאג..."
"אה...אממ...אולי שמת לב אם עבר כבר אוטובוס מספר 4?", לא
הייתי כל כך מרוכז באוטובוסים שחולפים, אלא במשחק המאתגר שלי,
אבל בכל זאת  רציתי שיישאר " אני חושב שהוא עוד לא עבר..."
"או, אז יופי...תודה" הוא עונה ומתיישב בכיסא לידי.
"ממהר הביתה אה?" הוא מחייך חיוך מאולץ ועצוב, אני ממשיך "כל
יום אותו דבר, אנשים ממהרים, אנשים רצים, אנשים לחוצים..."
הוא נשאר בפרצוף העצוב ומוחא דמעה טרייה בקצה העין, " קרה לך
משהו, תגיד?"  הוא מחליף תנוחה בכיסא המתכתי מסתכל ישר עלי
ואומר "ואתה חושב שאספר למישהו זר את הבעיות שלי, סתם ככה?"
אני מחייך ואומר "איך שאתה רוצה..." הוא לא אומר כלום, אנחנו
מסתכלים אחד לשני בעיניים, מחויכים..הוא מפנה את המבט לתחנה
הריקה מאוטובוס מספר 4  "זה לא משנה במילא...". משהו דחף  אותי
לנגב לו את הדמעות שהתחילו לזלוג לו על הלחי הסמוקה, אבל לא
הייתי מעיז. שלחתי יד לכיס והוצאתי סוכריית מותר בטעם תפוח,
"קח". הוא לוקח את הסוכרייה מהיד שלי, ומתחיל להתעסק איתה.

המשך. פיתולים.

אני מזמזם "why worry, there should be laughter after pain,
there should be sunshine after rain, these things have
always been the same, so why worry now..."   של דייר
סטרייטס... אני רואה אותו בזווית העין מחייך. "אני אוהב אותם
גם"
רציתי להגיד לו שגם אני אוהב אותו, אבל פתאום אוטובוס מספר 4
הגיע.

המשחק נגמר! ציונך 333.

הוא קם מהר ממקומו, מפנה אלי מבט אחרון. "ביי" אני אומר ומסתכל
עליו מתרחק. הוא אומר משהו, אבל אני כבר לא שומע.

תצוגה אחרונה.

כשאני מסתכל הצידה אני רואה פיסת נייר מונחת בשלווה על הכיסא
מהמתכת הקר, עליה כתוב את השם אריק ומספר טלפון.
אריק. איזה שם יפה.

תפריט. משחקים. סנייק. משחק חדש.