זה התחיל כשאלוהים ברא את העולם.
הוא ברא את האור, החושך, השמים והים.
הוא גידל פרחים, פירות וירקות.
ברא ציפורים ואת כל שאר החיות.

ואז יום אחד אחרי מנוחת צוהריים
אחרי שהפריד בין היבשה למים
הוא ראה שמחשיך וקשה לראות
ולכן ברא את המאורות.

בגלל שאלוהים, כמו כל אחד אחר
אוהב לעבוד חמישה בשבוע
החליט להציב בעולם שומר
כדי שיוכל לישון ולהיות רגוע.

אלוהים כבר עייף, וכבד כבר יומו,
ללא חוש של אופנה, ברא אדם בצלמו,
וכך התחיל האדם את חייו הטובים
יושב בגן העדן, צוחק עם מלאכים.

ואלוהים הלך לישון, והתכסה באבן
ולא שם לב שאדם מחליק מגן עדן
אדם אמר לא נורא, אלוהים יתעורר ויחזיר
בינתיים נשב, ננוח, נשיר.

חלפו הימים ואדם התיישב במקום
הוא מצא לו אישה ועבד כל היום
כל ילדיו למדו כולם
שכל עוד אלוהים ישן, הם שומרים על העולם.

באלפי שנים העולם הזדקן
ועוד אלוהים ממשיך וישן
ובני האדם לבדם מסתדרים
ממשיכים לצפות לפגוש מלאכים.

ואז הגיע היום הנורא
כל ארץ ועיר פתאום בערה.
בניו של אדם יצאו בלי כלימה
אחד נגד האחר במלחמה.

בלב המלחמה במהלך מרחץ הדמים
בכתה האדמה ובכו הימים
בכו השמיים, ציפורים, דגים, חיות
כי עם בני האדם אי אפשר לחיות

בתוך האימה במהלך רצח עם
נשאר רק שורד שנקרא אדם
בדמעות ומחנק מסתכל לשמיים
וצועק
     אלוהים תתעורר כבר,מילאוני המים!
     תחזור ותראה כיצד התקלקלנו
     תחזור ותביא לנו אופי חדש
     תסביר ותתקן ונחיה כאילו אנחנו
     בגן עדן ממש.

ואז אדם נפל ופצעיו פעורים
ואלוהים התהפך במיטתו, והמשיך לישון