וויתרתי למענך על חיים,
ביתרתי בשבילך מליוני אנשים,
אספתי כידי חובה ילדים,
שחררתי אותם המומים, אך גברים.

מתוך עריסה,
נשקתי להם את המיתה.
השארתי עוד ועוד ועוד נפש יתומה,
שתתחבר על צדק עם האדמה.

אך היום, כמו האשמה מוטלת עליי,
בצער רב וביגון,
באכזריות פולחה נפשי בפגיון.

נפשי הייתה בת שמונה עשרה פלוס,
היא נדקרה מהצדק,
ומתה מוות מאוס.

יש שיגידו שנפשי מתה מות גבורה,
אך אני חושבת שהמונח הנכון הוא מוות בעריסה.

הרבה חברים כבר נשלחו אל השאול,
אך כעת נפשי מתה, ובזה לא אדגול.

אם יתאכזר אלי הגורל,
אז רק בעוד הרבה מאוד שנים,
אני ונפשי נכנס שוב דמים,
ועד אז,
זו הקריעה האחרונה שאני עושה בשבילך, אלוהים.









לנפשי שמשוטטת כעת, בין העולמות, כמו שתמיד חלם לעשות.