היא ישבה על הגג.
היה להם גג רעפים אדומים כאלו, משופע, והוא היה מכוסה בעלים
יבשים שנשרו במשך השנים מהעצים פה למעלה, כל מיני עצים. כל
מיני עלים. חלק מחטים, חלק רחבים..
עלים שנשארו פה, ולא ירדו למטה עם הגשם והשלגים.
היא ישבה על שיפוע הגג, נזהרת מאוד, לא הולכת על הרגלים, אלא
רק על התחת.
ידעה שהיא עלולה ליפול, אך אהבה להיות פה.
אהבה להיות כמעט בשמיים, כמעט על הסף, כמעט בסכנה, כמעט..
הבית היה ממוקם על הר, והנוף שנצפה לעיניה היה חור שחור היכן
שהיו מימי האגם.
והעצים שעטפו אותם.
אותה ואת הגג שלה.
החתול האפור והשמן שלה יצא גם הוא מהחלון של המקלחת, והתיישב
לצידה.
צופה איתה במים.
היא אף פעם לא הבינה איך זה שחתול כל כך שמן וגדול, יכול להיות
כל כך קליל וגמיש בתנועותיו.
"זה לא חתול, זה סוס פוני" אמא שלה הייתה אומרת, ומגניבה לו
עוד קצת אוכל מתחת לשולחן בארוחה, כאילו בלי שיראו.
ולהם היה כבר נמאס להעיר.
הרעפים חרקו כשהחתול נע עליהם, והיא נדרכה. הוא התחכך בה
והתיישב שוב.
למטה אח שלה ואבא שלה צפו בטלויזיה.
את הקולות שמעו גם פה.
את העיניים אפשר לעצום, אבל את האוזניים לא. חשבה בעצב על
מגבלותיה.
היא אף פעם לא הצליחה להרדם כמו שצריך, מאז שאמא מתה.
ותמיד הישיבה על הגג הייתה עוזרת לה. עוזרת לה להרגע.
אבא מאוד ניסה איתה, היא יודעת שהוא מאוד ניסה, אבל אף פעם הוא
לא היה ממש קרוב אליה, והיא החליטה שלא להתקרב יותר לאף אחד,
כי זה כל כך כואב. כל כך כואב כשהם הולכים בסוף. הולכים, בלי
לומר שלום, ובלי לחזור לעולם.
את האבל שלה היא העבירה לבד.
כולם ניחמו את אבא, והיא העבירה אותו לבד.
אחיה הקטן ישב בחיקו של אבא בעת השבעה.
והיא, היא עבדה וניקתה ודאגה לכיבוד ולשתיה, ואת האבל שלה,
העבירה לבדה. פה.
השמש עלתה לה לאיטה.
השמיים ממזמן כבר הבהירו, והשחור של המים, ממזמן החליף תפקיד
וצבע.
כבר לא בור, זה כבר אגם. כבר לא שחור, זה כבר תכול.
היא חייכה בעצב אל עבר השמש העולה. עולה ליום חדש.
לא היה לה רצון פתאום לחכות עד שהשמש תעלה לגמרי.
זה היה הזמן היחיד שבו יכלה להסתכל בשמש מבלי שיכאבו עיניה,
וחוץ מזה, עיניים תמיד אפשר לעצום, ואז לא רואים. אפשר לא
לראות את מה שלא רוצים.
היום היא עוזבת.
וזה היום האחרון שהיא תראה מפה את השמש, כי היא לא מתכוונת
לחזור.
אין לה למה.
או למי..
לא רוצה לראות את השמש עולה.
לא ככה.
היא קמה בחופזה, הרעפים חרקו, וזזו כמעט, זזו ביניהם.
אחד ניתק, והיא התעופפה קדימה. החתול קם ומהר זז הצידה.
היא נפלה על הדשא למטה.
בעצם, זה לא היה כל כך גבוה.. חשבה לעצמה, לפני שעצמה עיניה.