המילים אשר חלפו לנגד עיניי,
דמו לספוג המייבש את נהר הרגש
אליו הייתי קשור,
יבשות כצנימים בפה,
חסרות עניין או מעוף,
עד שנחשפתי לשמך
אשר אפילו הקטין משמך המולד,
בעת היסוס המילים הראשונות
נעברו שלבי ההיכרות בקלילות,
כאילו לא היו שם מעולם
מלה השלימה מלה
ושכבת פנימיות אל שכבת פנימיות,
כאילו הבטת אל בריכת נפשי
וביקשת את קולי לשמוע, על מנת לצלול בה,
ניגונך המתוק, העוטף,
כל כך חם ומבין
ריגושי צמרמורות בבטן, בגב
במפשעתי,
אני אומר ואת משלימה,
היה נדמה שכל אשר רציתי לשמוע
ניגנת בקולך המתוק,
הרטטת לבי בדיוק כאשר חשבתי
שהוא שובק מפעילות,
את בכוח דיבורך בלבד, בשיקוף פנימי,
לפתע התבטל גודלו של האוקיינוס
ביודעי שאנו נחשפים,
אחת לאורו של השני
שני לאורה של האחת,
איני מפסיק להתפעם, להשתאות,
לנוכח גודל פנימיותך
דומה היא לחלל ענק, מתוק וחם
אשר אין רואים בו את סופו
ואין מחפשים אותו...
אלית...
כמה זה יפה, יפהפה
כל כך מתאים לך, נכון לך
רוצה לדעת אותך
רוצה לדעת אותך,
פנים וחוץ,
רוצה מידבר אתך
בדממה קדמונית מחברת,
בפראות סוחפת,
אתך...
לבי פועם בחוזקה, מזרים דם שמך,
אותות וסימנים מתפזרים,
אלית
אש הצתת בלבי
ואין אני רוצה את גבולותיה
מניח אמוני בידך
בבטחה, בשקט
באהבת פנימיותך
ובינתיים...