כשאלוהים ברא את האדם לראשונה הנאתו הייתה גדולה,רק רגע שכחתי
קצת את כל השאר
אתם מבינים הכול מתחיל קצת קודם או אחרי  זה מתחיל ערב אחד או
בוקר מי יודע,יושב לו אלוהים דחוס בתוך עצמו ומשועמם היו לו
כול כך הרבה רעיונות בתוכו אבל מה הם בכלל רעיונות מה זה כול
הדברים האלה שאני רואה אבל לא מבין וכן יודע.
אני,בלעדי קיים אז מה זה כול היופי שמכער אותי כול כך?,מסתובב
כעומד במקום כשמעלותיו עולות כך גם רעיון וזעם מסמנים את דרכו
והוא מתפוצץ וכבר רואה את עצמו הולך ונוצר,הכול נברא אל מול
עצמו שנכחד הוא נחלק לחלקים אבל תופס את עצמו והכול מקבלים
משהו ממנו הם זה הוא גם בהם יש רעיונות וגם הם לא מבינים והוא
יודע ורוחש בתוכו להיות עוד,להיות הרבה וקצת. ואש האלוהים
בוערת בתוך נשמת אלוהים שמרחפת על רוחות אלוהים שיוצרים אינסוף
בו קיים אותו מקים-אלוהים ובהבנה אור אלוהים מאיר על כול
העירבוב בזרמי אלים,
מסתובב אל מול בתוך שלמות עצמו,בועות נשמתו מגרות בדגדוגהם את
נפרדות כולו ברעיונות, מה הם? מי הם? איך ניצור אנו אלוהים
כולנו בתוכו? ועל נשמת חלקי נשמת אלוהים יצרו את עצמם מעצמם
יצר את עצמו בתוכו,אדמה ומים נוצרו שהפרידו בין האור לחושך
ויצרו בתורם אויר ועשב שיצר בתורו את עצמו כחיות שיצרו מעצמם
בתוך עצמם,מעליו,
בתוכו,אילו וממנו אותו את האדם  ואלוהים הוא האדם והכול והוא
הימים והלילות והוא הדף הצבא והמכחול הוא הצייר הוא הכול.
ואז ביום בו נברא האדם לראשונה גם הוא מלוטף מנשמתו התחיל בורא
את הרגשות שלו   וכך שאלוהים ברא את האדם לראשונה הנאתו הייתה
גדולה וקטנה והיה עצוב ,שמח, אוהב כלא-אוהב ושונא,
כן אני מבטיח שהוא יותר כולל עוד זה,מה שכתבתי אני והוא בתוכו
כצודק וטועה...