זיו קינן / יופי |
לא ביד אמיצה אוחזת בנשק טהור,
עוד לא שכחתי את יונת עץ הזית
צלויה בלהבתם של נרות ה"יזכור".
עוד געגוע לריח האש עת גברים אצילים מחוללים מלחמות,
עוד לא שבאה נפשי מלשמוע את שירתם הנגה של
האלמנות,
המקוננות.
עוד ישובו ידים לקמוץ כאגרוף , כשיר הלל ליפה ,
אשר בתפארתו בחר בה ואותנו ציוה לקדשה,
היא המלכה באדום ובשיש קמה על יוצרה והרגה,
היא האלה בצחור וביין , קולונל ילחש שמה - גאווה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|