היה זה ליל חורף קר וגשום. רוח מערבית עזה נשבה. היא ירדה
מהאוטובוס שעצר בתחנה. ניסתה לפתוח את המטריה, אך הרוח לא
אפשרה לה. ניסתה פעם נוספת ועוד פעם, אך בכל הניסויים כשלה.
מיואשת החליטה לחפש מחסה עד אשר יפסק הגשם, או לפחות ייחלש
והיא תוכל להמשיך בדרכה. הביטה סביבה וראתה כי על המדרכה בצד
זה של הכביש אין אף חנות פתוחה אשר תוכל לשמש לה מקלט בפני
הגשם. בהחלטה של רגע החלה חוצה את הצומת לעברה השני, שם היו
בנינים המשמשים כמרכז מסחרי. כאשר הגיעה לאמצע הצומת התחלף
האור ברמזור מירוק לאדום והיא נעמדה בקצה אי תנועה ועצרה מלכת.
כמו שהיא עומדת ומחפה על ראשה בתיקה. הבחינה בקצה השני של אי
התנועה באיש גבוה לבוש מעיל גשם ארוך רכוס לכל אורכו וצווארונו
מורם. מטרית גברים כהה בעלת חופה רחבת שוליים אוחז בידו ומחפה
על ראשו. מהורהרת, חישבה ושקלה את המצב. האם לגשת אל האיש הזר
המוגן היטב בפני הגשם ולחסות בצל מטרייתו, או שמא מאחורי הארשת
הכבודה הנראית כך ממרחק, ניצב אדם מסוכן. היא הרי לא מכירה את
האיש ולמה לה להסתכן? מהוססת צעדה שני צעדים לעבר הזר ונסוגה.
האור ברמזור שוב התחלף, הפעם לירוק. המשיכה בחצית הצומת, אך
הגשם התחזק ואז ללא היסוס צעדה לכוון האיש הזר החוצה גם הוא את
הצומת. בהגיעה מרחק שני צעדים ממנו עצרה, פנתה אליו ושאלה:
סליחה, האם אני יכולה לקבל טרמפ תחת המטריה שלך? הזר הביט בה
במבט בוחן ומשתאה והניד ראשו לכן. תודה - אמרה, ניגשה ונעמדה
מתחת למטרייתו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.