עוד בוקר חורפי, היא מגרדת את עצמה מהמיטה, נאבקת בפוך שממאן
להיפרד ממנה, אילו רק גבר היה מחליף אותו. פותחת את הרדיו
ומשכנעת את עצמה שיש סיבה טובה לקום, או לחיות או בכלל סיבה
טובה למשהו. את התחנה היא מכוונת ל88 אפ אם, בצורה אוטומאטית,
ונכנסת לאמבטיה כדי לצחצח שיניים. כמו בכל בוקר סטנדרטי, גם
הבוקר היא תקשיב לצלילים הנוגים והשקטים שיבקעו מהרדיו ותדקלם
בליבה "מי שישמיע לי מוזיקה כזאתי אני אתחתן אתו", תקשיב בהנאה
צרופה, תחילה בבית ובהמשך במכונית. תיסע בדרך הרגילה לעבודה
ותשקע בדמיונות של בוקר אחר עם אהוב שמעיר אותה ולוחש לה מילות
אהבה מתוקות, מענגות. תדמיין.
היא מגיעה למשרד, הנוחות היא דבר שקשה לוותר עליו ושם נוח לה,
והכל מוכר ואין כמעט הפתעות ואין ריגושים אבל היא שלמה עם המצב
הזה, כי היום, כמו בכל יום בשנה האחרונה, מה שבאמת מעניין אותה
היא האהבה, האהבה האמיתית ששוכנת אי שם במעמקי נפשו של אהוב.
אהוב שעדיין לא מצא את הדרך אליה. שעתו הנכונה עוד לא הגיעה
והיא ממתינה לו בסבלנות, לעיתים מופתית ולעיתים לא. תלוי מה
קרה בשבוע האחרון, את מי הכירה ועד כמה הוא לא מצא חן בעיניה
או את מי הכירה ולא שבתה את ליבו בסערה. אט אט יהפוך הבוקר
לצהרים, והצהרים לערב והערב ללילה. לעיתים תבכה, לפעמים יעלה
על פניה חיוך, לעיתים צחוק ציני, על עצמה ועל המצב אליו נקלעה.
מלכת הכיתה בודדה, מי היה מאמין? היא לא. עדיין מסרבת להשלים
עם העובדה המאכזבת, היא לבד -שוב. ואולי זה רק חלום? ואולי
תקום בבוקר, הגבר שאתה יישק לה על המצח, השניים יתנו אהבים
לפני שיצחצחו שיניים, לפני שהבוקר העמוס יתחיל, ויסכים לפנות
את מקומו לטובת הטרדות היומיומיות.