המיזוג ההתקלקל, דוקא בעת הסערה הקרה ביותר החורף. פשוט, הפסיק
לחמם. רק הפיח אויר קר מבעד לפתחי האוורור. על פניו היה ברור
שמתג חשמלי התקלקל, זה שבורר בין חימום, אוורור או קירור. המתג
תקוע, איננו מחליף מצב. לא מצליח להפעיל את המזגן במצב של
חימום. ובחוץ קררר. וגם בפנים. וכשקר מתעטפים בשמיכה, מעיל,
וכהנה וכהנה כיסויים. כבר לא מרגישים קרובים זה לזו. קשה לדבר,
השפתיים רועדות. בוהים בטלויזיה כאילו מאור הזרקורים באולפן
יגיע קצת חום אלינו. קדחת.
בבוקר הזמנתי טכנאי, שיתקן את המזגן. הבטיח להגיע בצהריים.
הודעתי לאשתי. "תשמע" אמרה, "גם אצל חברה שלי התקלקל המזגן
בדיוק עכשיו. אולי זה בכלל הקור ולא תקלה?"
וזו החברה, הכניסה פעם את אשתי לחרדה שמא יש לי מאהבת. מתוך
החרדות שלה עצמה. בעלה נהג בקו חיפה קרית שמונה והיא, מפחד שיש
לו אשה בכל תחנה סופית, שאלה את אשתי, כשנסעתי מהעבודה לחו"ל
ולא לקחתי אותה, אם יש לי אשה בכל נמל. אשתי לא היתה זקוקה
להרבה יותר כדי לתת דרור לחרדותיה. הזוגיות שלנו כבר שנים לא
מי יודע מה. דוקא לאחרונה נראה שיפור מה, אבל די התרחקנו.
ועכשיו המזגן המקולקל, בקור המקפיא של סערת אמצע ינואר שהשליגה
את החרמון ואפילו את ירושלים.
אז אמרתי לאשתי שלי ברור שמדובר בתקלה פעוטה, שהטכנאי יתקן
צ'יק צ'ק ושוב יהיה לנו חם בבית.
"תשמע", אמרה, "אני חושבת שהמזגן כבר גמור. מזגן של עשרים
שנה".
"רגע, את מציעה שלא אתקן?" שאלתי.
"תראה, אני בטוחה שהוא גמור, אין מה לתקן סתם" נשארה בשלה.
"תני לי לטפל בעניין, מה את מתערבת?" שאלתי בכעס. ובשאלה זו,
בטון הכעוס והפגוע בו נשאלה,  דרכתי על יבלת ישנה אצלה. היא
הרי לא יכולה לתת לאחרים לנהל את העניינים מבלי שתהיה לה
שליטה. כלומר בעניינים של יום יום הכוונה. כי אם למשל מדובר
בטיפול בכספים, חסכונות, הלואות והשקעות המסתכמים במאות אלפי
שקלים, שם איננה מתערבת כי "איננה מבינה בזה". אבל בעניני יום
יום, בתיקונים של מה בכך או בקניות לבית ולילדים, שם היא שולטת
ללא עוררין. ופתאום באתי ושיניתי ממנהגי ואמרתי לה "תני לי
לטפל בעניין". איזו מכה לאגו.
ומאז איננה מדברת איתי. אמנם בבית חם, אבל הריחוק, ההסתגרות,
הבהייה בטלויזיה, בהם לא חל שום שינוי. רק מודגשים יותר.
ואם המזגן הינו משל לזוגיות, אולי היא צדקה בכל זאת, ובאמת
המזגן גמור ולא מדובר רק בתקלה פעוטה?