מוחזקת
כל כך הרבה זמן הייתי מוחזקת.
מוחזקת מהפחד, מוחזקת מהסביבה.
אבל הלכתי וניסיתי.
נראה לי שזהו היעוד שלי שגרם לי להרפא.
העזתי, צרחתי, הראתי ושמעתי את ליבי.
בפעם הראשונה בחיי האזנתי לליבי.
נשימה.
סוף סוף אני יכולה לנשום לרווחה מבלי לפחד מהפחד, מבלי לפחד
מהסביבה.
נשמתי.
כל חיי דואגת לכולם. אך עכשיו אני נושפת על כולם.
אינני אומרת שלא, אני ממשיכה לדאוג, כן יותר מידי.
הדבר הבא שארצה ללמוד הוא כיצד לתת לנשימה להיכנס אליי ולא
לצאת החוצה.
למלא את גופי באושר ותודעה. אושר אמיתי ותודעה עצמית.
לגלות את מסתורי ליבי ולהגשים את יעודי על פני האדמה.
להתרכז
לשים את השינוי על הרגש
את הנקודה המשתנה.
אותה נקודה תרגש אותי, תמלא אותי חיים, תמלא אותי באדרנלין,
תמלא אותי במרץ וכוח ותהפוך אותי לקיימת.
כולם יראוני וילמדו.
ביום מן הימים אני אלמדם.
אלמדם כיצד לנשום את הנשימה פנימה לא החוצה
אלמדם לשים את השינוי על הרגש.
אלמדם לחיות כפי שהם היו רוצים לחיות ולא כפי שאחרים היו רוצים
שהם יחיו.
אני עוד אראה להם. לכל מי שחשב שאני סתם עוד איזה ילדה.
אראה להם ואלמדם.
אראה להם את דרכי. ושיווכחו שדרכי היא הנכונה, ליבם יצבט
ואני אחייך חיוך מנצח.
הם ישתקו שתיקת תבוסה ויצטערו.
יצטערו שלא ראו בי את השינויים הבאים מהרגש.