[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ניר בנש
/
פסיכו

רצתי אחריה למקלחת. היא סגרה את הדלת שניה לפני שהספקתי להציב
את הרגל בפתח, ודחפה נייר טואלט לחור כדי שלא אציץ. שמעתי את
המים מנסים להדוף את תחתית הרצפה ואח"כ רעש של מים, שמתנגשים
במים שהיו שם לפניהם. הבנתי שהיא ממלאת את האמבטיה. בשביל
שנינו, קיוויתי. עשיתי רעשים של פאפי שנרטב בגשם וששכחו אותו
בחוץ, ולבסוף היא פתחה את הדלת למעני. זגוגיות משקפיי התמלאו
באדים והיא ליקקה אותם בתאווה. ניסיתי לנשקה, אבל היא התמקדה
במשקפיים, והלשון שלי נשארה לבד. הכנסתי אותה בחזרה לפי, כדי
שיהיה לה חמים. "אני צריך מים קרים" אמרתי והיא רק התפשטה
בתגובה. לא הורידה חלוק סאטן או משי כמו שהפרסומות מנסות למכור
לזוגות אוהבים, אלא רק טרנינג ישן, שליטף אותה במקומי ועצר
במקומות הנכונים, כמו שאני פעם עשיתי, וזה היה המראה הכי סקסי
בעולם. ליטפתי את ראשה. היא אמרה שאני עושה לה בלאגן בשיער.
"את גם ככה חופפת אחר כך" עניתי בחיוך, והמשכתי ללטף, כשהיד
נעה בעדינות ומחליקה מהשיער, לצוואר למותניים. מלטף ברפרוף.
נוגע- לא נוגע. היא אמרה שאני עושה לה עור ברווז ושזה מדגדג,
אבל אני רק אחזתי בתחת שלה, שמילא את כף ידי ולא היה אכפת לי
מכלום. היא נמלטה מאחיזתי ונכנסה למים החמים שמילאו את כל
חריציה. התקרבתי לעברה, מחייך חיוך מסתורי, שמסתיר מחשבות זימה
והיא בתגובה סגרה את הוילון. "שהחום לא יברח" אמרה ואני חשבתי
"למה היא לא מפחדת שאני אולי אברח? אולי היא יודעת משהו שאני
לא?" והיא שטפה בין רגליה. מחליפה רטיבות אחת באחרת, שלא אחוש
כי גם היא מחורמנת וגם היא רוצה. אותי.  וראיתי את הצל שלה
משתקף בוילון ומדי פעם הצמדתי אותו אליה, מציק לה עם קור
הניילון עד שהיא צועקת, חושב על העובדה שאני לא יודע אם למות
בשבילה או פשוט להרוג אותה והיא קוטעת את מחשבותי בסכין חדה
ומבקשת שאחפש את הספוג שנעלם. "אולי הוא נפל למים?" אני שואל
בתמימות ומפשפש בין רגליה. היא מצחקקת, גונחת גניחה אחת של
עונג וסוגרת את רגליה כצבת משומן ואני נאלץ לחפשו במקומות
אחרים. את הספוג. וגם את העונג. ולוקח את הסכין החדה שבאמצעותה
חתכה את מחשבותיי, מתקרב אליה בשקט, קורע את חולצתי בחייתיות
מעלי, מצמיד את להב הסכין לחזה השעיר הדובוני וחודר לבפנים
בקלילות חמאתית, מוציא את הלב, נזהר שלא לפגוע בשאר העורקים
והוורידים ומגיש לה אותו. הוא מצויין בתור ספוג וגם אותו אפשר
למעוך. היא אומרת תודה בקול בובתי ומבקשת, שרק אם אפשר, שלא
ללכלך לה את השטיחון עם כל הדם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בזבזתי את חיי
בבמה החדשה.


-מהקמפיין החדש.


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/1/02 16:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ניר בנש

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה