אני חוזר לעצמי ומגלה משהו מוזר.
אני זרוק עם הראש בתוך המקרר שותה רוטב
Tabasco,
וחושב שאולי לא הייתי צריך לשתות את הכוהל הזה.
אני מסתכל ביד שלי כל התחבושות והפלסטרים מכסים את
העור שמזמן ירד וכל מה שנשאר זה בשר.
וחושב לי איך הגעתי למצב הזה? זה בטח הכוהל.
אבל אז אני נזכר למה שתיתי ואיך הכל התחיל.
זה התחיל בזה שלא היה לי מלעשות בשישי בתאריך
מסוים ביוני, ידעתי שכלם נוסעים לאן שהו.
אז שמעתי על מסיבה שאחד שאני מכיר עושה בראשון,
יהיו שם מספיק אנשים שאני מכיר אבל לא ממש היה לי כוח
אליהם. אז חשבתי לבוא ולשתות קצת טוב לא קצת המון, כרגיל.
בערך שבוע לפני דיברתי עם ידידה שלי מראשון, היא לא רצתה
לבוא,
אבל אני יכול להיות מאוד משכנעה לפעמים.
אז היא בא בדרך היא אמרה על תישתה תפסיק היא תמיד אמרה לי
לזרוק או סתם להפחית את הכמות (אני שתיין די גדול).
אבל לא ממש הקשבתי, הבטחתי לה לא להשתכר (שיקרתי).
אז היינו במסיבה והכל, אני שונא טראנס אז לא רקדתי וכשהיה רוק
כבר לא ממש הייתי יכול לרקוד בלי לדפוק מכות לאנשים אני די
אלים
לפעמים במיוחד כשאני שיכור אז פשוט לא איכפת לי.
אז ישבתי ונכנסתי לסרטים שלי אני יושב ומעשן כבר את החפיסה
השניה שלי או השלישית, אני לא זוכר. ואז לרגע בין כל המוסיקה
המסריחה אני רוצה לציין, בין כל האנשים אני רואה אותה רוקדת,
Flicker מעצבן זה שלרוב רק צורב לך בעיניים גורם לי לראות
אותה
רוקדת כמו בתמונות, צילומים של איך היא רוקדת. זה יפה,
אני יושב מעשן ומסתכל איך היא רוקדת. מה שטוב באלכוהול
והסיבה שאני שותה היא שבזמן שיכורות
אתה יותר מחובר לעצמך, אתה מבין את התת מודע שלך.
אז אני יושב וחושב לי כמה שהיא יפה ולא משנה מה יקרה
בעתיד אני תמיד אזכור אותה ככה, התמונות האלה יישארו אצלי
בזיכרון וכל פעם שאני אזכר בהם אני אחשוב כמה שהיא יפה,
כמה שאני אוהב אותה.
רגע משהו פה לא בסדר חוזרים אחורה, אני אוהב אותה?
בסדר לחשוב קצת מה עכשיו?
אני מניח שאני חייב לדבר אייתה אבל היא ידידה טובה שלי      
אני לא רוצה להרוס כלום ו אני יודע שהיא נגד קשר אם ידידים,
למי איכפת? אני מאוהב בה אם אני לא אדבר אייתה אני אצטער אל
זה.
מהר לפני שרמת האלכוהול בדם שלי תרד.
דיברתי אייתה מתברר שאני לא כל כך משכנע זה לא ילך אני שבור,
מת.
בזמן השיחה כיבלתי צלצול מחברים שלי הם יצאו מהפקק והגיעו
לסנוקר.
אני הלכתי לפגוש אותם היא גם הייתה צריכה לבוא אבל איכשהו
הבנתי
שהיא לא תבוא. טוב סנוקר בדיוק מה שאני צריך בשביל לשכוח מזה,
מחר זה כבר יעבור ואני כבר לא אזכור את זה, זה בטח היה רק
בקטע
של הוודקה. כששיחקתי לא יכולתי לפגוע בכלום.
החלק המוזר הוא שלכמה מהכדורים היה את הפנים שלה, בהם דווקא
פגעתי טוב מאוד. חזרנו הביתה, חבר שלי בה איתי מהמסיבה
גם הוא מאוהב בה, מוזר לא? טוב למחרת כשקמתי בבוקר עדיין
אהבתי אותה, כנראה זה לא היה משהו חולף. שברתי את הדלת חבר שלי

עזר לי להוציא את היד מהצד השני של הדלת לקח קצת זמן.
כמה זמן אחרי זה דיברתי אייתה היא מצאה חבר חדש.
עוד מכה בדלת רק שהפעם פספסתי פגעתי בשברי העץ מהפעם הקודמת,
ונסעתי אליה זה היה מפגר אבל אני מאוהב איך לא?
היא חבשה לי את היד, היא רוצה להיות חובשת בצבא כדאי לה היא
די
טובה, וזו היא הסיבה שהיד שלי חבושה. כל הדרך הביתה רציתי
לדפוק לעצמי מכות רצח פשוט השתכרתי במשך כמה ימים.
ואז ניגמר האלכוהול, נשאר קצת כוהל אז זו הסיבה ששתיתי אותו.
למה הייתי זרוק על הרצפה עם הראש במקרר ועוד שותה רוטב
Tabasco,
אני עדיין לא מצליח להבין. כאן בערך התחלתי. אז
הבנתי כמה דברים איך ולמה. להגיד שזה שינה משהו אני לא יכול,
אני עדיין אוהב אותה. כמה זמן אחרי זה רבנו, אחר כך עוד הפעם
התחלנו לדבר ואז שוב רבנו וכך זה נמשך כמה חודשים, זה כבר
נהרס פחדתי מזה גם היא לא רצתה להרוס אבל זה קרה מה לעשות?
בסוף הפסקנו לדבר בכלל. כבר עבר המון זמן אני עדיין רואה אותה
אבל זה כבר לא היא, היא מצאה חיים אחרים ואני נשארתי
אותו בן אדם כמו שהייתי. הבן אדם שהיא כיום מגעיל אותי
למרות שאני עדיין אוהב את אותה אחת שהתאהבתי בה,
היא כבר מתה. אז עם לחשוב על זה, עם אני מצטער על זה שהכול
נהרס? אני לא כי אהבתי לאהוב אותה.
ולא הייתי משנה כלום כי עדיין יש לי את הזיכרון ההוא מהמסיבה.