[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כשעזבתי את בית הספר הקודם שלי, בין כיתה ח' ל-ט', לא הייתי כל
כך עצוב. זאת אומרת, היו לי שם חברים והכל, אבל רובם עזבו את
בית הספר בכל מקרה. אבל בכל מקרה, אי אפשר לומר שהייתי שמח.
היה בעצם רק דבר אחד ששימח אותי, וזה הידיעה ששנה שעברה הייתה
השנה האחרונה שהייתי צריך לסבול את עיסאם. כל מי שעזב את הכתה
שלנו הרגיש בדיוק אותו הדבר. עיסאם היה נער חצי-ערבי, שהגיע
לבת הספר שלנו בכלל בטעות. היו לו גינונים ושפה של בית-בושת,
והוא לא חסך מאף אחד ומאף אחת את חצי לשונו. כל מי שנקלע לכתה
שלנו מיד נתקל בזוג עיניים חומות וגדולות, שכל מה שנשקף מהן
היה לעג אינסופי. הוא היה הנער הכי לא בוגר, וכמעט כל מה שאמר
התקשר בצורה זו או אחרת לסקס.  האמת היא שבכתה ח' כמעט כל מה
שחשבנו התקשר בצורה כזו או אחרת לסקס, אבל ההבדל היה שאנחנו לא
אמרנו את כל מה שחשבנו, ובטח שלא בלשון גסה כמו שלו. בין אם
אנאלי, אוראלי, בנאלי או אינדיבידואלי, הוא היה מדבר רק על
סקס. הכי סבלה ממנו לימור. הוא די נדלק עליה, למרות שהיא הייתה
די מכוערת, וגם כל הזמן הסתובבה עם דנה החברה הכי טובה שלה,
שהייתה עוד יותר מכוערת, והן צחקקו כל הזמן מדברים שלא היו
מצחיקים בכלל. חוץ מזה, עיסאם שנא את דנה כי היא הייתה שמנמנה,
ועיסאם שנא שמנמנות. בכל אופן, הוא די נדלק על לימור, והיה כל
הזמן מתאר בצורה נורא גרפית מה הוא יעשה לה אם יום אחד היא
תיעתר לתחינותיו. ולקראת סוף השנה, כשזה נמאס לו, הוא גם היה
מפיץ שמועות שהיא כבר הסכימה, ותיאר בצורה עוד יותר גרפית
איברים מאיברים שונים בגופה. האמת היא שטעיתי. זו לא הייתה
הפעם האחרונה שראיתי אותו. אחרי משהו כמו שנתיים, אני מסתובב
לי בקניון מחכה לידידה שלי שקבעתי אתה, והיא כהרגלה בקודש
מאחרת, ופתאום מישהו קורא לי. אני מסתובב, ועוד לפני שאני
מספיק לזהות אותו הוא נותן לי חיבוק גדול. פתאום נזכרתי. רק
לבנאדם אחד בעולם יכול להיות כזה אף ענקי. אני ועיסאם אף פעם
לא היינו כאלה חברים טובים, למען האמת ממש לא סבלנו אחד את
השני, ולא היה מובן לי למה הוא נתן לי חיבוק. נתתי לו כזאת מין
חצי טפיחה על הגב, כאילו שאני מחזיר לו חיבוק, ואז הוא עזב
אותי ושאל מה שלומי. התחלנו לדבר, ואז הוא אמר שהוא מצטער על
כל מה שהוא עשה לי. הוא גם אמר שהוא תפס את לימור בטלפון
והתנצל גם בפניה, ושהוא יודע שהוא היה מגעיל ושהוא השתנה.
פייר, האמנתי לו. שאלתי אותו מה גרם לשינוי. הוא פתאום הסתובב,
רץ משם, וחזר אחרי חצי דקה עם בחורה שמנמנה וחביבה, נמוכה מאד,
שאותה הוא הציג בתור החברה שלו. מאחר והיא לא השמיעה שום
התנגדות, אני מתאר לעצמי שבאמת היא הייתה החברה שלו. דיברנו
קצת, ואז ראיתי את ידידה שלי באה. אמרתי לו שאני חייב ללכת,
הוא נתן לי שוב חיבוק, ושוב נתתי לו מין טפיחה על הגב, רק
שישבור את החיבוק המביך הזה. בדרך הביתה פתאום חשבתי על איך
ישבתי ודיברתי עם עיסאם עשר דקות שלמות, יותר מכל שיחה אחרת
שהייתה לי אתו, וחברה שלו הייתה לידו, ובכל זאת הוא לא אמר
מילה על סקס. ועל איך שהוא התבגר, אולי אפילו יותר מכולנו. ועל
איך שהוא נראה כאילו מצא שלווה פנימית. ועל איך שאף פעם לא
חשבתי על כמה קשה לחצי ערבי בירושלים, ועוד בבית ספר יהודי.
ועל איך שאולי, בעצם, מי שהיה לא בסדר בסיפור היינו גם אנחנו.
ובפעם הראשונה ראיתי את החיים דרך העיניים של מישהו אחר.
עיניים חומות גדולות, שלצד הלעג היה בהם גם הרבה רוך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עיוורים מלידה,
חולמים?
ואם כן מה הם
רואים?





עוברי אורח


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/11/00 20:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נמרוד אבישר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה