הטיפולים האחרונים לא יצאו כל כך טובים בכלל, הסרטן התפשט
לאודליה מהראש לבלוטת הלימפה,וזה ממש
לא טוב,אמא שלי קנתה לאודליה הרבה כוובעים בכל מיני צבעים והיא
עכשיו מודדת אותם כל היום במיטה
כי היא לא ממש יכולה לזוז.
ההורים שלי מתמוטטים,ואני בתור אח יחיד חייב לטפל באודליה
מבחינה נפשית,אין מי שיעזור לה,היא אבודה
ההורים שלה שקועים ברחמים עצמיים והיא יושבת על המיטה, מסתכלת
על אמא שלה בוכה,ואבא שלה מביט
מבעד לחלון,מנסה להעמיד פנים כאילו הוא לא בוכה.
אני היחידי האמיץ שמדבר איתה וצוחק איתה.
אני מספר לה ששום דבר לא השתנה ממש בחיפה ובגן שושי ושכולם
מחכים שהיא תבריא ושבעצם העיר קפאה
ומחכה רק לאודליה שתבריא ותחזור,סיפרתי לה שאני קונה לה טייפ
חדש אם היא תעמוד בטיפולים, סיפרתי
לה שחברה שלי אירית הכינה לה כדורי שוקולד ושכדאי לה מאוד לא
להקיא אותם
ההבטחות והאמרות שלי לא ממש עזרו,עובדה שאודליה היתה על סף
גסיסה שבועיים אחרי השיחה, הרופאים סמנו
בעדינות שכדאיי שנפרד ממנה, אמא שלי בקשה שאודליה תמות בבית,עם
כל החברים והמשפחה,הצעצועים
והטייפ...
כך היה,בחדר בצבע אפרסק שלה, עם הדובים והג'ירפות וכל הצעצועים
הפרותיים למיניהם,אודליה החזיקה
לי ולאמא שלי את היד באומץ ונפרדה לשלום מכולם.
"אורן אני אוהבת אותך"
היא אמרה לי ועצמה את העיניים לעד.
ואני?אני נולדתי מחדש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.