|
אתה מביט בי בקהל רוקדת
עיניך נעוצות בחזי
כמו חץ מורעל של תשוקה
מיטת הסכינים שלי
ושמיכת אשמה להתכסות בה
מחכים בבית
בחדרי החשוך
ואני מעוותת גופי לפניך
עושה בו צורות ויודעת בפנים
שאני מבעירה בך את הצורך
שישרוף אותך עוד ימים רבים
לבך פועם בקצב מטאל
החיוך שלי רודף אותך חשוך
הכהות בחושיך
אל מול האור השחור שבי
אתה נופל שדוד מרגליך
לתוך ציפורני הממתינות
ודמך פועם בעורקיך
אתה עכשיו שלי
אתה מביט בי ברחוב הולכת
עיניך נעוצות בגבי
כמו סכין של בגידה שנעצתי
ידי הקטיפה שלי
וציפורני הפלדה לשרוט את נפשך
עשו את שלהם
בחדר החשוך
ואני מחייכת חיוכי לפניך
יודעת שאתה לא תוותר
אתה שלי עכשיו
כל עוד הצורך בוער
זה חברים יקרים, מה שיותר מדי מרילין מנסון ומתמטיקה עושים
לי. אל תנסו את זה בבית. |
|
|
אתמול בחמש,
אחרי הצהריים
הלכנו למכולת
ובדרך ראינו,
שהגן שלנו סגור.
אז הלכנו הביתה
ושלי מצצה לי עד
שנרגעתי.
החבר של שלי
מתוודה על
טראומות ילדות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.