הקומה העשירית.
הדלת נפתחת...
אדון רימון יוצא מביתו ויורד בכבדות במדרגות.
קומה תשיעית...
קומה שמינית...
קומה שביעית... והנה לבנה השכנה יוצאת מן הבית, נותנת שלום
חפוז ופונה לעיקר.
"דיירי הבניין כועסים, אתה היחיד שלא אישר את ההצעה לשיפוץ,
להרוס את הגינה ולבנות יותר שטח לבניין."
"תשמעי", אמר, "אני מאוד ממהר, נדבר על זה אח"כ."
"אבל אדון", היא הפצירה, "תקשיב, האנשים זועמים"
אבל הוא לא הקשיב לה והמשיך לרדת במדרגות...
צעד ועוד צעד...
מדרגה ועוד מדרגה....
קומה שישית....
קומה חמישית....השכנה רינה יוצאת מביתה.
"אדון... אדון רימון.... תשמע לי!" התנשפה רינה, "אתה חייב
לחתום, רק החתימה שלך מונעת את השיפוץ..."
"אני מצטער", אמר לה, "אבל אני מאוד ממהר, נדבר אח"כ."
"אדון..... אדון חכה...."
צעדים במדרגות.....
קומה רביעית.....
קומה שלישית.....
קומה שנייה.... הדירה של שושי נפתחת...
שלושה גברים יוצאים...
צעקות.....
רעש של גרירה במדרגות....
אדון רימון מוטל מת על הריצפה בקומת הקרקע.
שושי מספרת למשטרה על התאונה הנוראית.
"הוא החליק ככה... זה פשוט נורא..."
המשטרה עוזבת את המקום.
חבל, הוא דווקא היה בדרך לוועד הבית לאשר את ההצעה של השיפוץ.