ושוב הוא יוצא עם הנשק לגן
אולי שם יכבוש את הזעם
המילים מגרונו מתמרות כעשן
עד שמרגיש הוא כמו פעם,
אבל חזרה במשרד הקטן
הוא לוחם שנכנע אל היין
אפסו כוחותיו למלא את דפיו
ומכונת הכתיבה שם עדיין.

אטלס פצוע
השליך עצמו על פני יצוע
העט את ידו לוכחת
כחרב המתהפכת
אני עד להבל
הוא מנסה להגביר את הסבל
הוא אמר "לא תמצא לזה טעם"
"אישה לא תבין אף פעם".

וכדאי שאומר עוד משפט אחרון
לפני הסיום של הפרק
סלחו נא לי אם נצרתי לשון -
האדם לא נצר את הנשק
האדם את הזעם ניסה לכשף
אך הזרם פרץ את הסכר
פסתה אמונה בחופה התכולה
מאז שפרם את התפר.


המקור:

He's out in the woods with his squirrel gun
To try and recapture his anger
He's screaming some words at the top of his lungs
Until he begins to feel younger
But back at his desk in the city we find
Our trembling punch-drunken fighter
Who can't find the strength now to punish his length
Of the ribbon of his little typewriter.

Poor fractured Atlas
Threw himself across the mattress
Waving his withering pencil
As if it was a pirate's cutlass
I'm almost certain
He's trying to increase his burden
He said "that's how the child in me planned it"
"A woman wouldn't understand it"

I believe there is something I wanted to say
Before I conclude this epistle
But you would forgive me for holding my tongue
'Cos man made the blade and the pistol
Man mad the waterfall over the damn
The temper his tantrum with magic
Now you can't be sure of that tent of azure
Since he punched a hole in the fabric.