מביטה סביב...
שואפת לראותי את החמסין שלכאורה נראה שכל תפקידו לספוח אליו את
הנוזלים הבודדים שעוד נותרו בגופי המיובש החם.
מעבירה לשון אדומה ולחה על שיפתותיי המחוספסות - מעניקה להן
רגעים בודדים של רעננות.
נושמת בכבדות את שארית החמצן שבאוויר, משתדלת להשאיר גם
לאחר-כך...
נאנחת (בפעם המליון ואחת), חלשה, מותשת, מ. א. ו. ש. ר. ת !
החום הזה עושה אותי שמחה!
כי,בכל פעם מחדש גופי רועד במגעו עם קרירותם של מים הגולשים על
גופי הבוער,
כי,בכל פעם לחיי סמוקות ולוהטות כמו אחרי פגישה עם אהוב.
החום הזה עושה אותי שמחה!
קולותיו של הקיץ, החום הלחות מענגים את חושי ומבלבלים אותם
וכבמטה קסם מופעל המזגן וצפות במהרה מחשבות של קור |
