בנאדם שלבוש בחלוק סניאסי היה נוהג לבוא כל בוקר  בכדי לקטוף
פרחים מהעצים בגן הקרוב. ידיו ועיניו חמדו את הפרחים , והוא
קטף כל פרח בהישג יד. כפי הנראה כוונתו הייתה להציע אותם לדמות
אלוהית העשוייה מאבן. מראה הפרחים היה יפה ורך כאשר הם נפתחו
לשמש של אור הבוקר. הוא לא קטף אותם בעדינות אלא קרע אותם
ברשעות, מפשיט את הגן מכל תכולתו.

יום אחד הסתכלתי על כמה ילדים קוטפים פרחים. הם לא התכוונו
להציע את הפרחים לשום אל. הם דיברו ביניהם ובלי מחשבה קטפו את
הפרחים והשליכו אותם. האם אי פעם התבוננת בעצמך עושה כזה מעשה?
אני תוהה למה אתה עושה את זה? כאשר אתה הולך לצד הדרך אתה שובר
זרד, מפשיט עלה ומפיל אותו. האם התבוננתה במעשה החסר מחשבה
הזה. המבוגרים עושים זאת גם, יש להם את דרכם לבטא את האכזריות
הפנימית שלהם בתןפעות מזעזעות של חוסר כבוד לדברים חיים. הם
מדברים על כבוד אך כל דבר שהם עושים הוא הרסני.

אחד יכול להבין אותך קוטף פרח או שניים לשים בשערך או להעניק
למישהו באהבה. אבל למה אנחנו פשוט קןרעים את הפרחים. המבוגרים
הם מכוערים בשאפתנות שלהם, הם שוחטים את אחד השני במלחמותיהם
ועם כספם. יש להם את המסגרות המחרידות של פעילות של עצמם,
וכצפוי הצעירים הולכים בעקבות שלהם.

באחד מן הימים הלכתי להליכה עם אחד מן הבנים ונתקלנו באבן
שוכבת על הכביש. כאשר אני הדחתי אותה מן הדרך הוא שאל "למה
עשית זאת, מה זה מביע"? זהו לא חוסר כבוד, אנו מראים כבוד מתוך
פחד. אתה קם מיד כאשר מבוגר נכנס לחדר אבל זה לא כבוד זה פחד.
כי אם באמת הייתה מרגיש כבוד לא הייתה הורס את הפרחים, הייתה
מסיר את האבן מן הדרך, הייתה מתפח את העצים ועוזר לשמור על
הגן. אבל לא משנה מה הוא גילנו אין לנו שום תחושה של התחשבות.
למה? כי איננו יודעים מהי האהבה?

האם אתה מבין מהי אהבה פשוטה? לא המורכבות של אהבה מינית או
אהבה של אל. אבל פשוט לאהוב להיות עדין בגישה שלך לכל הדברים.
בבית אתה לא תמיד מקבל את האהבה  הפשוטה הזאת, ההורים שלך
עסוקים מידי ובבית אין חיבה אמיתית אז אתה בא לכאן עם הרקע הזה
של חוסר רגישות ואתה מתנהג כמו כולם. אז איך אתה אמור להוציא
את הרגש שלך החוצה? זה לא שאתה אמור לקבוע תקנות נגד קטיפת
פרחים, מכוון שאתה מרוסן על ידי תקנות, ואז ישנו פחד. אז איך
אנו נהפוך לרגישות הזו שהופכת אותך למודע לא לעשות נזקים
לאנשים, לחיות, לפרחים?

האם אתה מעוניין בכל זה? אתה אמור להיות. אם אתה לא מעוניין
בלהיות רגיש אתה נחשב כמת, כמו רוב האנשים. למרות שהם אוכלים
שלושה פעמים ביום, עובדים, מולידים ילדים, נוהגים במכוניות,
לבשים בגדים יוקרתיים הם נחשבים כמתים.

האם את יודע מה זה אומר להיות רגיש? זה אומר להתנהג ברכות
לדברים. לראות חיה סובלת ולעשות משהו בקשר לזה, להסיר אבן מן
הרחוב מכוון שכל כך רגליים יחפות ילכו שם, להרים מסמר מן הכביש
מכוון שמכונית של משהו יכולה לקבל פאנצ'ר. להיות רגיש זה
להרגיש אנשים, ציפורים, פרחים -  לא בגלל שהם שלך אבל בגלל
שאתה ער ליופי היוצא דופן של הדברים. ואיך הרגש הזה אמור לצאת
החוצה?

ברגע שאתה עמוק בתוך הרגישות אתה לא קורע את הפרחים בטבעיות.
נוצר חשק ספונטני לא להרוס דברים, לא להכאיב לאנשים, הכוונה
היא לאהבה אמיתית. לאהוב זה הדבר הכי חשוב בחיים. אבל למה אני
מתכוון "אהבה"? כשאתה אוהב משהו בגלל שהוא אוהב אותך בחזרה,
זאת לא אהבה. לאהוב זה לחוש את הרגש המדהים של חיבה מבלי לבקש
שום דבר בחזרה. אתה יכול להיות מאוד חכם, יתכן שאתה עובר את כל
הבחינות שלך, תקבל דוקטורת ותשיג מעמד גבוהה, אבל אם אין לך את
הרגישות הזאת של אהבה פשוטה לבך יהיה מרוקן ויהיה אומלל למשך
כל חייך.

זה מאוד חשוב בשביל הלב להיות מלא בתחושה של חיבה ורגישות, כי
אז אתה לא תהרוס, לא תהיה חסר רחמים ולא יהיו עוד מלחמות. ואז
תהיה שמח ומכוון שתהיה שמח אתה לא תתפלל אתה לא תחפש אלוהים
מכוון שהשמחה עצמה היא אלוהים.

עכשיו איך אהבה זו בא לקיום? לבטוח אהבה חייבת להתחיל עם
המחנך, המורה. אם חוץ מלתת לך מידע על מתמטיקה, גאוגרפיה או
היסטוריה המורה יש לו את הרגש הזה של אהבה בליבו ומדבר על כך,
אם הוא מסיר את האבן מן הרחוב בספונטאניות ולא נותן למשרת
לעשות את כל העבודות המלוכלכות, אם בשיחתו, בעבודתו, בזמן
משחקו, כאשר הוא אוכל, כאשר הוא איתך או לבד, הוא מרגיש את
הדבר המוזר הזה ומראה לך את זה לעיתים קרובות, אז גם אתה תדע
מהי אהבה.

יכול להיות לך עור חלק, פנים יםות, תלבש בגדים יפים, או שתהיה
ספורטאי טוב, אך בלי אהבה בלבך אתה בנאדם מכוער, מכוער בלי
גבולות. וכאשר אתה אוהב, אם פניך הם פשוטות או יפות יש להם
זוהר. לאהוב זהו הדבר הכי טוב בחיים וזה מאוד חשוב לדבר על
אהבה לטפח אותה, לנצור אותה, אחרת האהבה תתבזבז מכוון שהעולם
הוא כל כך אכזרי. אם כאשר אתה צעיר אתה לא מרגיש אהבה, אם אתה
לא מסתכל באהבה על אנשים, על חיות, על פרחים כאשר תגדל תגלה
שחייך הם ריקים והצל הקהה של הפחד יעקוב אחריך תמיד. אך כאשר
בתוך ליבך תמצא את הדבר המדהים הזה הנקרא אהבה ותרגיש את
העומק, העונג, האקסטזה אז תגלה שהעולם השתנה בשבילך.