אורסולה חושך / רגע ארוך של בדידות |
בתוך מטאפורה של סביבה ציורית
מנסה כ"כ לצרוח
אבל שום קול אינו יוצא.
רוצה כ"כ לברוח
בתקווה שמשהו ישתנה.
אני מרגישה לחוצה בין קירות אטומים,
כמו נמלה הנרמסת על ידי אנשים
והם האטומים אפילו לא מרגישים
את הכאב והסבל שיש לי בפנים.
אף אחד לא מבין - אבל גם לא מנסה
אני לא אדבר- גם אם הוא ממש ירצה!
כי הלב נעול בסוגר ובריח,
והפה כבר מזמן כבר בלע את המפתח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|