היא אוהבת את החורף, את הגשם.
קופצת בשלוליות
אל ילדותה.
יושבת מולי,
היא מדברת
ורועדת.
"זה הפרקינסון" היא מחייכת.
"אולי הסיגריות" אני מחזירה.
צוחקות-ניקוטין.
הציניות תהרוג אותנו בסוף.
"זה הקור" היא קובעת.
"אולי הפחד" אני מבינה.
ללה, אל תהיי עצובה. זה לא בריא.
ותודה לאנ. על העזרה. תודה רבה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.