כמו מפעל טקסטיל נטוש.
כמו גוף עם כוונה שאיננה עוד.
הרצון שהיה בי נעלם ואיננו עוד.
ברזלים חלודים זרוקים באי סדר,
גשם חודר מבעד סדקים שבתקרה ,
דרך דלתות העץ הרקבות חודרת רוח מקפיאה
וילדים אוספים את שאריותיי למדורת לג בעומר...
ומה שהיה נשמתי מצונף בפינה,
פחד מוות מחיים שתקיפו אותה פתאום.
היא רוצה לקום לצאת מבעד לשער השבור,
אבל נשארת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.