[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אן מארץ'
/
מה שבא אחרי הסערה

כל היום ממלכת השמיים לא שקטה. ברקים האירו את האפלה והרעמים
זיעזעו את האדמה. כמו מאלפי דליים ירד הגשם, טיפות כבדות
ומדוייקות פגעו בכבישים, אשר במהרה היו ראויים להקרא נחלים.
"היכונו! לירות!", צועק מפקד החזית הצפונית. "אש", פוקד על
חייליו הגנרל הדרומי. הנה באופק אפשר לראות את הבליסטות של
הצבא המזרחי, קולות חריקה נשמעו ובמהרה התעופפו אבני קרח
באוויר הקר והקודר. בום! בום! תופפו האבנים על הגגות ובנפלם
לאדמה, נמסו.
גם הצבא המערבי הפגין נוכחות: רוחות עזות שינו את כיוון החצים
הצפוניים, העיפו לצד האחר את כדורי הבליסטות, בשרם את שירי
הסירנות אשר בלב ים.
ארבעת האחים נלחמו לא על חיים, אלא על מוות. עם נפילת החץ
האחרון ושריקת הרוח האחרונה, הכל דמם. חושך ורוגע מילאו את
הריק, שום קול חי, הגיעה שעת החסד. שעה טהורה, שעת מנוחה.
פתאום קרה הפלא: כמו זבובים, התעופפו גושים לבנים ופריכים
באוויר. הם נחתו ברוגע על האדמה אשר כמו שמיכה היתה מכוסה בהם.
היה זה השלג הראשון.
מהשכבה החלקה שנוצרה, השתקפו אורות ורדרדים וכחולים שמילאו את
כל חדרי. ענף של עץ רדום התכסה כולו בשלג, והופ! גוש קטן ופריך
הפיל את כל ההר הנוצר על הענף. "החורף הגיע!", התרגשות קלילה
מילאה את גופי וברוגע הלכתי לישון גם אני, לחלום חלומות
מתוקים...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
במה או לא במה

לשים את העציצים



המלט בקטע
פסטורלי


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/1/02 11:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אן מארץ'

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה