כל מהפכה מתחילה בקטן, מתחילה באני... אני... אני רוצה שינוי!
אבל אני מפחד משינוי.
ניסיתי פעם לחייך לכול מי שבא מולי כי ידעתי כבר אז שזה מדבק
אני מחייך ואומר מילה טובה ומקבל חיוך בחזרה, אבל אליי לא
מחייכים ככה סתם ואם מחייכים אני שולח בחזרה מבט זועף או אדיש
אפילו לחברים ואנשים שאני אוהב, לא בכוונה כדי לפגוע (אולי אני
סגרירי במקצת), פשוט כי קשה לי וחייבים להבין את זה.

כרגע אני מובטל, אבל בסוף אין ברירה אמצע עבודה ואחסוך כדי
ללמוד ולהחכים ולעבוד בשביל יותר כסף לקנות דירה, מכונית,
מכשירי חשמל וכל שאר המותרות, ולהמשיך לעבוד בשביל לפרנס את כל
הדברים ששיכים לי, ואני שואל את עצמי, למה לטרוח? הרי אולי מחר
נמות כולנו ממילא מאיזה חיידק או מטאור או משהו אחר.

אין לאן לשאוף את הכול כבר עשו, בשום דבר כבר אי אפשר להיות
"הכי טוב בעולם".
רק מי שלא איכפת לו שהוא מרוויח על חשבון מישהו/ם אחר/ים יכול
להצליח בעולם העסקים ודווקא לאנשים האלו לא מגיע לדעתי, אם
כולנו גם ככה תקועים פה, במחסן של טויוטה יש המון מכוניות של
איש עשיר מאוד שלא צריך את כולן בכלל והנה אני צריך לנסוע
באוטובוס, ועוד יותר גרוע זה שעם הזמן הוא רק מתעשר ואני נשאר
אני רק יותר עני.
אני לא יודע מה יכול לגרום לאנשים להיות נחמדים ואיכפתיים, זה
נראה לי אפילו בכוונה שכל פעם שמתנהגים בטוב לב, בצד השני נראה
אגואיסט שיינצל את טוב הלב, במקום אדם אסיר תודה ושמח בחלקו.

ואהבה מה?
כשרודפים אחריה היא בורחת וכשמנסים להתחמק היא רודפת, בכל מקרה
היא תמיד תהיה מתחת לאף אך מחוץ להישג יד (לא כולל ידיים של
אחרים).
אני לא חושב שזה מקום ראוי לדון בתסכולים המיניים אבל לכולם יש
כאלו ובצדק, וגם פה נחוץ שינוי.
אני מסכים עם כל מי שאומר שפעם היה פשוט אם זה בשנות ה60 או
ימי הביניים הרי אף פעם בני אדם לא הבינו טוב אחד את השני כמו
היום, ומשום מה עדין יש אנשים שמשקרים ומרמים בעולם "יש
מיליארדי אנשים" הם אומרים "מיליארדים", מה זה משנה אם הרסתי
למישהו אחר את מצב הרוח או את היום או את החיים זה לא אני.

אז לכל מי שמסכים איתי (ואין הרבה שמוכנים להודות בזה),
תתעודדו המהפכה מבפנים, המהפכה בקרוב, לא כדאי להעלים יותר עין
כל הרע רק יחזור בחזרה אז תשתדלו לעשות קצת טוב על הנשמה.
אוהב את כולכם.