[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עדי מור
/
הפרידה

הם ישבו יחד, הוא לצידה, היא לצידו מחייכים אחד לשני את
החיוכים הדבילים האלו יודעים שזו פעם אחרונה שלהם יחד חוזרים
ואומרים אחד לשני כמה שהם יתגעגעו כמה שהם רוצים להשאר יחד
ביחד אבל יודעים שזה לא יקרה, לפחות לא בגלגול הזה. הוא צריך
ללכת, היא ידעה את זה וכך גם הוא. הוא התכופף אליה כמה שרק יכל
והיא עשתה את המשך הדרך. הם התנשקו, מהנשיקות היותר רגועות
שלהם, כי לא צריך להכביד בסוף, לא צריך לדעת מה הם מפסידים
להפסיק. הם היו נשויים כבר 20 שנים בגיל 25 הם נפגשו לראשונה
ומאז לא נפרדו חוץ מהפעם ההיא שהוא היה צריך ללכת לבדיקות שלו
והיא הייתה צריכה לטוס לארה"ב לסדר כמה עניינים. היתה להם גם
ילדה מקסימה קראו לה מעיין, היא הייתה מהבנות היותר מיוחדות
האלו שתמיד שמחות לא חשוב מה קרה. הם כבר נפרדו מוקדם יותר,
מעיין הלכה לישון אצל חברה שלה הערב, היא נתנה להורים שלה זמן
להיפרד.
הם דיברו על מעיין שלהם, על מה שהפרידה הזו תגרום לה להרגיש,
זאת לא הפעם הראשונה שהם העלו את הנושא אבל עדיין זה הכאיב
לשניהם לחשוב שאולי כדאי שהיא תלך למישהו מומחה שיטפל ברגשות
שלה לא הם לא אמרו פסיכולוג או יועצת, הם דיברו על מישהו
מומחה, גם ככה זה היה קשה לדבר על זה בלי להגיד את השם.
הוא כתב לה מכתב  והחביא אותו במגירה הנעולה שלו. את המפתח הוא
הביא לאשתו ובקש ממנה להביא אותו למעיין שהיא תהיה בת 18 הוא
הסביר במכתב הזה הכל.
אחרי כמה שעות של ישיבה בשקט וזכרונות הוא הבין שהגיע הזמן, זה
היה בגלל הדקירות האלו שהוא חש בליבו הוא בקש ממנה לעזוב אותו
לשעה שעתיים. שיהיה לבד בבית שהיה שלו, בבית שהוא הקים כמעט
בעצמו. הוא הסתובב בקושי בדירה. היה לו הרבה יותר קשה ממה שהוא
הראה לאחרים.
הוא חזר לספה שעד כה הוא ישב עליה עם אשתו העוד מעט לשעבר
האהובה הסתכל בתמונות שצילמו לפני שבועיים וחייך לעצמו, הוא
נשכב על הספה וחיכה. הוא לא היה צריך לחכות הרבה זמן. מי שהוא
חיכה לו הגיע מוקדם מהצפוי. ממש כמה דקות לאחר שהוא התרווח
לו.
עוד פעם הדקירות האלו בלב, אך הפעם הם באו ארוכות יותר, כואבות
יותר מהירות יותר. הוא הרשה לעצמו להזיל דמעה אחרונה אבל הוא
בכה רק עם חיוך הוא לא רצה לעזוב אבל היה חייב ושמח שעזב כשהוא
משאיר זיכרון יפה מאחוריו. הוא לקח נשימה עמוקה... ואחרונה.
אשתו נכנסה כחצי שעה מאוחר יותר, יודעת למה עליה לצפות ובכל
זאת היא התמוטטה. זה כאב יותר ממה שהיא צפתה.
הפרידה הראשונה והאחרונה שלהם היתה אחד מהדברים שאי אפשר ולא
כדאי להתכונן אליהם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
????
????
????
????












זה שלא יודע
לשאול


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/1/02 16:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדי מור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה