"אז מה נעשה איתה?" גל התיישבה מולי והסתכלה לי ישר לתוך
העיניים, "נראה שהכל תקין אבל עדיין זה פשוט לא נקלט.
תסכול...". משהו במעורבות הרגשית של הסטאז'רית שלי קצת עצבן
אותי, זה מראה איזשהו חוסר בגרות ומקצועיות לדעתי, אם כל כך
קשה לה והיא לא יכולה שלא להזדהות עם הבעיות של הפציינטים אז
אולי כדאי שתלך לעבוד בתחום שונה ולא בקליניקה שמתמחה בבעיות
פוריות של נשים. אני מסוגל להבין את ההזדהות שבין אישה לאישה
כשזה מגיע לעניין של הבאת ילדים לעולם, לעזאזל! לא צריך להיות
אישה כדי להבין מה עובר על זוג שלא מצליח להביא ילדים, הרי בכל
זאת בחרתי בתחום הזה לא כי חשבתי שיש לו פוטנציאל כלכלי גדול
ביותר, אבל כשאתה הרופא אסור לך, ולא משנה מה, לקחת את העבודה
ללב. לא אם אתה רוצה להיות מסוגל לתפקד רגשית אחרי יותר
משנתיים.

"והבחורה עם הגב לקיר, זה לא שיש לה הרבה אלטרנטיבות. עוד
בדיחה של אלוהים". הבטתי בה ולא שיתפתי פעולה, "את יודעת, גל,
נגה רבינוביץ' כבר נכנסה להריון בעבר, היא הפילה בחודש השני,
ומאז היא לא הצליחה להיכנס להריון שוב. דיברתי על העניין הזה
עם מומחים "מביילינסון" "ומהדסה" והם מכירים איזושהי תופעה, לא
כל כך נדירה מסתבר, של נשים שפשוט נכנסו לטראומה אחרי הריון לא
מוצלח ולא הצליחו ללדת ילדים אחריי זה, הגוף שלהן פשוט 'מפחד',
אם ניתן להגדיר את זה ככה, לעבור את התהליך הזה שוב, יש אפילו
כל מני סוציולוגים שקושרים את התופעה לעלייה של כל מיני תפיסות
פמיניסטיות בשנים האחרונות שכבר לא מגבילות את תכלית האישה
להבאת ילדים לעולם בלבד ופותחות אלטרנטיבות אחרות למימוש
עצמי". קיוויתי שהנאום הקצר והמתגרה, כפי שיעיד מי שמכיר את
גל, יגרום לה להבין שאני לא ממש מתכוון לנדב רחמנות
והתייפייפות לשיחה שהיא מנסה לפתח. רק שלא תתחיל לקשקש על
פמיניזם עכשיו.  

"אז אתה בעצם אומר שהבעיה שלה היא יותר פסיכולוגית
מפיזיולוגית?"
"אה, אה." המהמתי כשהוצאתי את מפתחות המכונית מהמגרה וקמתי
מהכיסא.
"אז אולי צריך להפנות אותה לפסיכולוג כדי לפתור את הבעיה?"
"אין סיכוי", אמרתי והורדתי את המעיל מהמתלה, "אחרי התאונה שבה
נהרג בעלה היא נכנסה לטראומה מפסיכולוגים, לא מאמינה להם, בכלל
לא מוכנה לשמוע על האופציה הזו. את מצטרפת אלי לצהריים?"
"לא תודה, קבעתי כבר עם אחי" אמרה וקמה לכיוון הדלת שהחזקתי
פתוחה.

"רגע, רגע, תן לי להבין שנייה." אהבתי את ההתעניינות שיוני היה
מגלה בסיפורים שלי מהעבודה, "הבחורה אלמנה, והבעל שלה, לפני
שמת השאיר לה קצת שפיך בצנצנת כדי שתוכל להשתמש בו אם חס
וחלילה יקרה לו משהו?" אמר ונתן ביס בלאפה שלו.
"מסתבר שהוא תרם פעם לבנק הזרע לפני שהם הכירו, כשהוא עוד היה
סטודנט. אחרי החתונה הם 'קנו', את 'התרומה' אבל בחרו להשאיר
אותה בהקפאה, ככה שיהיה, לפחות עד הילד הראשון".
"וואלה, זה יודע להשקיע לטווח הרחוק" והוא אמר את זה ככה בלי
סרקאזם, יוני מאוד העריך אנשים שידעו להשקיע בדברים שנראו
מיותרים ואח"כ התגלו כבעלי ערך.
"חבל שלא השקיע יותר בלדעת איך נוהגים במכונית, לפי מה ששמעתי
לא נשאר ממנה כלום אחרי שהוציאו ממנה את הגופה שלו. נגב את
הטחינה מהסנטר"
ישבנו קרוב לשעה באיזו שיפודיה לא רעה שהכרתי ביפו, ככה למעשה
מתנהל רוב הקשר שלי עם יוני, בארוחות צהרים, בין פעם לפעמיים
בשבוע אנחנו נפגשים לאכול יחד וככה נולדה מסורת שמתקיימת
באדיקות כבר למעלה מ 15 שנים. יש משהו כמעט מטהר בלשמור על קשר
הדוק עם חברים שלא עוסקים בתחום שלך, מספיקה העובדה שאתה לא
צריך לקשקש בפלצנות מלאת חשיבות עצמית על העבודה שלך, ובנוסף
לכך ההומור המצוין של יוני, כדי להפוך את הפסקת הצהרים לשעה של
רגיעה ומנוחה. אנחנו מכירים מאז הצבא והיום יש לו עסק מאוד
מצליח לייבוא של סלונים מאיטליה, תמיד היה לו טעם טוב. אה כן,
וגם חזון, הוא תמיד מקפיד על זה.
"בא לי משהו מתוק, להעביר את הטעם של השיפודים", אמר כשהלכנו
לכיוון האוטו, "חכה לי באוטו דקה, אני קופץ לקנות סחלב, רוצה
גם?"
"לא תודה, אני מפוצץ."

ביום חמישי בבוקר הגיעו תוצאות חדשות מהבדיקות שרבינוביץ' עשתה
בירושלים, גם בהן, כמו בכל שאר הבדיקות, נראה היה שהכל תקין
ושלא צריכה להיות שום סיבה, לפחות לא כזאת הנראית לעין,
שההריון לא יצליח. אבל במקרה הזה היה לנו מכשול נוסף, משאב יקר
וחסר תחליף שהלך ואזל מניסיון לניסיון, הזרע של עידו
רבינוביץ', זכר צדיק לברכה. הכמות שהסטודנט רבינוביץ' סיפק
בזמנו לבנק הזרע, אף שהייתה מכובדת, בפירוש לא יכלה להספיק לכל
הניסיונות האפשריים לפתרון הבעיה, שימוש בתורם אחר בכלל לא בא
בחשבון, גם ככה הסטאטוס הפוסט טראומתי של הפציינטית לא הכי
תורם להצלחה ואני בכלל לא רוצה לחשוב מה יקרה כשהזרע היחיד שכן
יצליח להפיל את החצוצרות שלה לא יהיה זה של בעלה.

"אז מה שאתה אומר בעצם זה שצריך למצוא איזה תחליף זרע שכן
יצליח 'להפרות' את הביציות שלה אבל לא יכניס אותה להריון, ואז,
רק כאשר לכאורה ישבר המחסום, יהיה סיכוי טוב יותר שהזרעונים של
בעלה יקלטו."
"יפה מאוד גל, רק שהעניין לא הסתיים בכך, הרי לגברת, בנוסף לכל
הצרות יש גם רגישות לחלבונים ולעוד כמה חומרים המרכיבים את
תחליפי הזרע המוכרים לנו. למעשה אין ממש צורך 'בדבר האמיתי'
כדי להריץ את העניין, מבחינתי מספיק שהיא, או יותר נכון, מערכת
הרבייה שלה, 'תחשוב' שזרעונים קטנים שוחים בתוכה ולא תדחה אותם
פעם נוספת, כבר התחלתי לברר על כל מיני מקרים דומים של שימוש
בתחליפי זרע במקרה של נשים בעלות רגישויות. אני מאוד מקווה
שאנחנו על הדרך הנכונה הפעם, מבחינתי כל ניסיון כושל הופך את
הניסיון הבא אחריו לקשה יותר, זה לא פשוט לבחורה לעבור את
התהליכים הלא סימפטיים  האלה פעם אחר פעם"
"בטח שזה לא פשוט..." והיא מלמלה את זה בטון  שכמעט הוציא ממני
את כל הקריזה שצברתי עליה ועל הגישה שלה, אבל לא, הפעם עוד
הצלחתי להתגבר. הפעם.

"אז מה נסגר עם הטרנטה? כבר הצלחת לזרוע את הזרעים של המנוח
בערוגות של החלוש'ס הזאת?" יוני שאל וגיחך, "נשבע לך, שבערוגות
של אבא שלי במושב הכל הולך, מלונים, אבטיחים, אבל זה בגלל המזג
אויר, אולי אם תלכו לבקעה משהו ייקלט גם אצלה"
"אולי נלך באמת, נראה אם זה יתפוס. אם כן, אני אציע לאחד
המלונות בים המלח לעשות איזה דיל כולל, משהו בסגנון חצי פנסיון
והפריה מלאכותית פלוס בריכת בוץ"
ישבנו על חומוס, בתקופה האחרונה החלטנו למצות לעומק, שוב, את
כל האופציות הקולינריות ביפו.
"מה עם הסטודנטית החמודה שקיבלת? כבר הבינה שכאן זה לא
הפוסטרים של הילדים הבלונדיניים שיש בקופת חולים ושאין סיכוי
שהיא תקבע את הרגל של במבי?"
"איזה הבינה... ולא נראה לי שתבין בקרוב, רק שלא תתחיל לילל לי
היום על שני התימנים המבוגרים שמנסים כבר 30 שנה לעשות ילד.
אללה יסתור."
יוני צחק. בדרך למכונית הוא שוב ביקש שאני אחכה לו כשהוא הולך
לקנות סחלב.
"רוצה? אלה יודעים איך לעשות את הסחלב שלהם, היה מצוין בשבוע
שעבר"
"למה לא בעצם, אני כבר אבוא אתך לשם"
אכלנו יחד את הסחלב בדרך למכונית, היה לא רע, למרות שאני בד"כ
ממש לא בעניין של דייסות לסוגיהן.

"היי נגה", שמעתי את גל מקבלת את פני 'הטרנטה' מהמשרד שלי.
יצאתי אליהן, "אהלן נגה, מה שלומך? אוהו! אני רואה שלפחות הספר
שלך מצליח לעשות משהו אתך", חייכתי וחיכיתי לתגובה דומה מצד
הבנות. היא לא הגיעה.
"שניגש לעניינינו?" שמתי סוף לשתיקה והזמנתי את נגה לחדר
הטיפולים.
"היום נתחיל הפריות מסוג חדש, יש לי כאן חומר חדש וניסיוני
שאני מקווה שיצליח איפה ששאר השיטות נכשלו"
"אני מוכנה להכל, אתה יודע שאין לי  מה להפסיד"
"אל תדברי ככה, אנחנו כאן מתעסקים בלבנות באנשים את התקווה,
מאוד חשוב שתהיה לך מוטיבציה גבוהה לכל העניין, זה רק יכול
לעזור"
"כן, אני יודעת, אני אשתדל", ניתן היה להבין ממנה שהיא באמת
מתכוונת אבל לא ברור אם היא בכלל מסוגלת.
אחרי שהטיפול נגמר אמרתי לה שהכל הלך כמו שצריך ושאני מאוד
מקווה שכבר בקרוב נראה תוצאות חיוביות. ליוויתי אותה לדלת של
הקליניקה ונפרדתי ממנה.

"עשית מה?!" יוני היה המום. הפעם ישבנו בשולחן המשקיף לים
מהעיר העתיקה ואכלנו דגים.
"אני לא מבין, ככה גם עשית לשירה את הבנות, שפכת לה סחלב על
המנוש?!" לא יכולתי שלא לחייך כשהוא אמר את זה כך.
"בחייך, אל תעשה מזה כזה עניין, אחת השיטות הכי ישנות ומוכחות
ברפואה זה לתת לפציינט תחליף לתרופה, אחריי שמוצו כבר כל
האפשרויות כמובן, ולתת לו לעשות את שאר העבודה. יש לזה אפילו
שם, פלצבו."
היה יום נפלא, שמש חורפית וים חלק.
"כן, אבל בכל זאת, הבחורה עברה טראומה, ואל תשכח את זה שהיא גם
משלמת לך הרבה מאוד כסף, ואתה הולך ושם לה סחלב שקנית מסעיד?
מה אני אחשוב עכשיו על הרופאים שלי, איך אני אדע שלא תוקעים לי
כל מני חארטות משוק הפשפשים לטפל בטחורים?"
"זה באמת משנה? הרי מה שקובע בסוף זה אם פתרו לך את הבעיה או
לא ובמקרה של ה'טרנטה'", עכשיו זה כבר הפך לכינוי הרשמי שלה
בחוג המצומצם שלנו, "כבר לא היה לה מה להפסיד"
"אני רק מקווה שהיא לא תעלה על השטות הזאת ותפרק אותך בבית
משפט. תמיד היצירתיות שלך הייתה קצת בעייתית לטעמי, רק נקווה
שעכשיו היא לא תכניס אותך לצרות"
ישבנו שם עוד כ 20 דקות, שילמנו והלכנו.

"אני לא מאמינה!!!" גל התפרצה לחדר עם תוצאות הבדיקות האחרונות
של רבינוביץ'.
"מה את לא מאמינה!", זה בורח.
לא שזה ריסן אפילו בקצת את ההתלהבות של המטומטמת, "אני לא
יודעת מה עשית שם אבל זה כנראה עבד, היא לא קיבלה מחזור ונראה
שהדמי", משום מה כך היא התעקשה לקרוא לזה, "עושה עבודה בכלל לא
רעה"
"תני לי לראות", לקחתי את התדפיסים, אכן מרשים, נראה לי שהיום
אני פוגש את יוני למרות שקבעתי כבר עם הבנות.
"אני כל כך מאושרת! לא האמנתי שיש בכלל סיכוי. היא כל כך רצתה
ילד, אני לא יכולה להתאפק, אני כבר הולכת להתקשר אליה"
"למה את כל כך מאושרת לעזאזל?!" הכל יוצא, "למה את בכלל לוקחת
את הכל באופן אישי כאילו נגה רבינוביץ' היא הסיבה שבגללה הלכת
ללמוד רפואה? מה, את לא קולטת שאנחנו כאן רק עושים עבודה ואסור
לנו לקחת את העניינים ללב? מותק, תתבגרי כבר, אם את רוצה להיות
רופאה כדאי שמהר מאוד ייפול לך האסימון ותפסיקי להתנהג
בילדותיות שכזאת. ראבאק! כל היום את מתנדנדת לי כאן בפאזות
רגשיות כאילו אנחנו כאן באיזו טלאנובלה, נמאס, נשבע לך שאני לא
מבין מאיפה את מגרדת את כל האנרגיות להתעסקות המתישה הזאת"
אין דרך חזרה, הדמעות כבר הציפו את העיניים ונראה שהן לא
הולכות להסתפק רק בהן.
יצאתי מהמשרד.

בסוף לא יצא לי לפגוש את יוני באותו היום, הוא קיבל משלוח
רציני ורצה לפקח על הפריקה בעצמו בנמל. חודש אח"כ הצלחנו
להפרות את נגה רבינוביץ' מזרע של בעלה, היום היא בחודש השני
ונשאר רק להתפלל.
וגל, כמובן שהתפייסנו אחרי זה, במשך תקופה קצרה היא אפילו
הצליחה לרסן את פרצי האמפתיה שלה, לפחות בנוכחותי, אני מאוד
מעריך את זה למרות שאני עדיין חושב שהיא לא עשויה מהחומר שממנו
עשויים "מרביעים" טובים. קורה.
מאז שכל העניין הסתיים, טוב - עד "שהטרנטה" לא תלד הוא לא ממש
יסתיים, לא יצא לי לאכול סחלב, בכלל אני ממש לא בעניין של
דייסות לסוגיהן.