יא אללה איתי - אני משתגע!! לא יכול עם זה יותר - לא יכול!!
אני חייב לברוח מפה לברוח מהכל ומכולם!
חייב.

הוא לא הצליח לישון (שוב) והתהפך שוב ושוב על המיטה. לבול עץ
שישן לידו זה לא הפריע, היא פשוט סובבה לו את הגב (שוב)
והמשיכה בשנת היופי שלה.
הוא התיישב, משתדל שלא להרים את השמיכה תוך כדי כך, בכל זאת,
הוא לא צריך שהיא תצעק עליו מתוך שינה שקר לה (שוב).
די!
הוא החליט ברגע ויצא מהמיטה.
הוא עמד זקוף, כל העור שלו עטוף ברווזים ברווזים בואו הביתה...
בררר....
הוציא בוקסר מהמגירה, חייך (יצא זה שהיא הכי אוהבת - אתה נראה
כל כך גברי עם הבוקסר הזה)
עכשיו כשהביצים שלו קפאו וניסו להתחבא מתחת למעי הגס הוא לא
הרגיש הכי גברי בעולם, סתם כמו ברווז גדול ומגושם שמרטו לו את
כל הנוצות.
את הג'ינס הוא הרים מהפינה של הרצפה שתמיד זרק אליה את הג'ינס
וחולצה וסווצ'ר וסוודר ומעיל תוך רגעים ספורים מצאו את מקומם
לפי הסדר מכסים את פלג גופו העליון.
הלך למטבח בחושך, "שיט!" הוא דרך בטעות על הזנב של החתול, אבל
החתול לא עושה רעש... מה? הוא הסתכל טוב יותר וגילה שהזנב הזה,
זה איזשהו בגד שזרוק על הרצפה.
חימם מים וזרק כמה עלים שטופים של משהו פנימה.
כעבור מספר רגעים הוא התכרבל לעצמו על הספה עם כוס התה שהכין,
אבל כל הזמן רעדו לו הרגליים. הוא גם בקושי הצליח להחזיק את
עצמו במקום קודם, כשחיכה למים - די! הוא לא יכול.
הוא הניח את הספל על חתיכת נייר שהייתה על השולחן מבלי לגעת בו
ויצא מהבית.
הוא היה בחוץ.
הוא חזר הביתה.
לבש מעיל, כובע צמר, צעיר, ונעליים.
הוא שוב היה בחוץ.
הוא הרגיש שהוא רוצה לברוח מכאן, לא היה מסוגל להיות שם עוד
רגע אחד.
"כל-כך קר פה פאק!"
"נראה לי שאת סיבוב החופש שלי אעשה בתוך האוטו עם החימום."
הוא פתח את האוטו וראה שברי זכוכית בכל מקום.
מישהו שבר לו שמשה וגנב את הסטריאו ואת הרמקולים. הכל מלא
חוטים וזכוכיות... "בני זונות".
"מותק - זה כנראה לא היום שלך." כבר לא היה לו קר.
הוא התחיל לצעוד לעבר השדה הפתוח מאחורי הגבעה שעליה מונח
בכובד הבית.
הוא לא ידע מה הוא מחפש שם, אבל בעצם, לא חשב שהוא מחפש משהו.

בתוך הבית ליקק את כף רגלו מישהו והעבירה על פניו.
הוא ישב ליד החלון הסגור בבית החם בחדר השינה וצפה בדמות
מתרחקת.
לו לא הייתה שום בעיה לישון.
הדמות נעצרה. כבר לא מעניין שם. ירד למיטה וכירבל עצמו בין שני
הגופות החמים.

בינתיים הדם של הבחור שלנו כבר הצטנן די והותר והלב נרגע, הוא
התיישב על סלע והפעם הן ניסו להתחבא מעל למעי הדק, ללא הצלחה.
כבר לא ממש הזיז לו.

"מתאים לאיזו התגלות אלוהית כל העסק הזה"
עצם את עיניו והניח לשלווה לחדור לעצמותיו (יחד עם הרוח
כמובן)
נשם עמוק. ועוד פעם. קם.

הגיע הזמן לחזור.
הוא תכנן לקום ולחזור הביתה, אבל אז גילה שבעצם, לא הייתה לו
בעיה להירדם קודם.
"מוזר."