[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הוא עמד וחשב.
הרוח הסיטה את קצוות שיערו והוא חשב.
התבונן קדימה, אל האופק, בחוף הים רואים יפה את קו האופק, את
קו מזיגת המים והשמיים. שניהם שקופים, אך נראים כחולים חשב
לעצמו.
מה אני אעשה? לא ידע להחליט לעצמו. כרע למטה ולפת את ראשו בין
ידיו.
הוא עשה את זה הרבה בזמן האחרון, הוא הרגיש שוב איך הדיכאון
חוזר אליו. הרים את המבט, התבונן באופק, לא ראה יותר מדי,
הלחלוחיות בעיניו הפריעה לו.
הוא ניגב את עיניו, קם והלך לאורך החוף.
אז הוא ראה אותה. היא ישבה על החול, ידיה אוספות את בירכיה אל
חיקה, הרוח הסיטה את קצוות שיערה גם כן. היא הייתה בלונדינית
מצונפת, כשלובן עורה החוויר אל מול החושך שירד מכל עבר. הוא
צפה בה, לא ניגש.
היא לא היתה מודעת אליו, והוא היה מודע לכך, נשען על עמוד
תאורה, התיישב לצידו והתבונן בה. הוא לא יודע כמה זמן הוא היה
כך, אך שם לב שאת רגשות הדיכאון החליפו רגשות עזים כלפיה. הוא
רצה בה. הוא רצה לגשת וללטף את השיער הזה שלה, רצה שתחבק אותו
ותנחם אותו. ידע שהיא תצחיק אותו ותגרום לו אושר רב, הוא רצה
אותה לצידו.
הוא ידע שהיא יפה. מבלי לראות אותה. הוא הרגיש שהיא מיוחדת,
שהאופי שלה עדין רך ואוהב. הוא ידע שהיא תהיה לו טובה. הוא ידע
שהיא מספיק חזקה בשביל שניהם.
רעד קל עבר בה בעקבות רוח קרה. היא ניערה את ראשה כאילו ניסתה
לזרוק איזו מחשבה החוצה והתרוממה.
הוא קפא במקומו, הוא נבהל נורא, לא זז.
הוא צפה בבגדיה המתנפנפים ברוח, וראה שקר לה. היא ניסתה לכרבל
את עצמה בזרועותיה. הסתובבה לכיוונו הכללי והתחילה לזוז
קדימה.
הוא לא האמין, הוא לא האמין שזו היא.
זו אישתו.
אפילו הטבעת שנתן לה ליום הולדתה נחה לה על קמיצתה השמאלית,
כמו בימים שהם היו אחד של השני.
היא לא ראתה אותו. והוא לא היה מסוגל לזוז, רצה לקרוא לה, אך
לא יכול היה.
הוא קם והלך לכיוונה.
היא כבר צעדה בשביל המסודר יותר, עדיין מחבקת את עצמה.
הוא התאים את עצמו לצעדיה, צעדיו היו שקטים והיא לא התייחסה
לסביבתה.
הוא צעד לצידה. היא לא טרחה להתבונן סביבה.
הם הלכו ככה אחד לצד השני, שניהם כואבים את האהבה שהייתה, את
חיסרון בן הזוג, שניהם צועדים יחד קדימה.
היא נעצרה לרגע והעיפה מבט אחרון בים, הוא גם נעצר. היא ראתה
את הים, אך הרגישה שמישהו עומד לידה, היא התבוננה בזריזות לצד
השני, וראתה חולצה מוכרת נורא, הרימה עיניים ביישניות וסקרניות
תוך כדי צעד אחד אחורה, שפתיה נפערו טיפה, עיניה נפערו יותר.
היא לא הבינה מה הוא עושה לצידה.
הוא כל כך רצה לאסוף אותה בין זרועותיו, להצמידה אל לוח ליבו
ולא לתת לה ללכת, ואז התעצב שוב. הוא חייך אליה, אבל ידע,
נזכר, שהוא בעצם, לא יודע מה הוא רוצה.
"שלום" אמרה. "שלום מתוקה" הוא ענה.
היא אמרה לו בפנים אני אוהבת אותך הוא אמר לה בפנים בייבי, אני
מתגעגע, רע לי.
ראו על מבטיהם, שהם אוהבים אחד את השני. הם לא אמרו דבר.
"טוב, אני באמת שלא יודעת מה אתה עושה פה, אבל אני צריכה
לזוז."
"כן, גם אני צריך ללכת."
"נתראה כבר?" "כן מתוקה." "טוב, אז..... ביי." "ביי."
היא הלכה.
הוא נשאר, התבונן בה בלכתה. היא לא הסתכלה אחורה. נכנסה לרכב
שלה, ונסעה.
מה שהוא לא ידע, זה שהיא התבוננה בו דרך המראה, ובכתה.

March 29, 2000







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אל תדאגו, כלב
נובח אינו נושך


מילותיו
האחרונות של
חרגול


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/1/02 15:34
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גאיה בלו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה