עטופה בכורסא
ורק הרגל הדקה מציצה,
מגלה שיש כאן
נשמה
וזה עצוב.
המוסיקה מוהלת את העצב עם היין האדום, המתוק
"קח ממני את האדום האדום הזה".
המוסיקה נכנסת בורידים, שמתוכם
הדם זורם אל בין רגליי...
ומעבר לקיר בכי של תינוק
חודר ומהדהד בראשי
וזה עצוב.
יין ובכי של תינוק זה עצוב.
יין זה עצוב
גם כשהכוס מלאה
יין ובכי של תינוק
זה עצוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|