"מי? מי צייר את הקו על הלוח? מי השפנפן שלא מוכן להודות בכך?"
היא אמרה ויכולתי להישבע שראיתי קרניים צומחות לה על הראש,
ואולי אפילו זנב שצומח לה מאחור, ואם לא הייתי יודעת, הייתי
יכולה להישבע שהעט שהיא החזיקה ביד נראה לרגע, רק לרגע כמו
קלשון, ושוב היא שואלת: "מי? מי צייר את הקו הזה על הלוח?"
והיא מסתכלת עליינו במן מבט כזה שמבהיר לנו שיש לנו מזל שמבטים
לא יכולים להרוג "טוב" היא אומרת " אם 'הגיבור' הגדול לא יקום
ויגיד..." עוד מבט מאיים על הכתה "לכולכם יורד ציון!" וכמעט
שיכולנו לראות את סימן הקריאה מרחף באויר, ופתאום אחת התלמידות
שיושבות ממש לידי איזה שולחן או שניים שמאלה קמה ואומרת למורה:
"ת'שמעי אני לא חושבת שזה פייר, אולי כדאי שמי שעשה את זה יבוא
ויגיד לך בהפסקה?!" והמורה מסתכלת עליה במבט כל כך קטלני
שפתאום נשלחים ממנו שני ברקים בצבע כחול כזה, נוצץ, ופוגעים
בילדה שמרוב העוצמה אפילו לא משאירה סימן אלא סתם מתנדפת
באוויר, והמורה מחייכת, ואנחנו בשוק, ואז היא אומרת בקול כל כך
מסופק: "בית ספר זה אף פעם לא פייר!".