אתם מכירים את המגדלים הגבוהים האלה ברמת אביב, הלבנים
הגדולים, שמה אני גר ושמה התאהבתי, זה היה ביום גשום, אני
בדיוק חזרתי מהעבודה ונכנסתי רטוב עד לשד עצמותיי לתוך הלובי
ושם היא עמדה, ספק הסתכלה בלוח מודעות או שמא פשוט בהתה בקיר
ברוב התלהבות.
לא ממש שמתי לב אליה כי דיי הייתי עסוק במשהו שעקץ אותי בזה
הרגע בצוואר, אבל ברגע שפנתה אליי שכחתי איך לדבר, לא זכרתי מי
ומה אבל ידעתי מה אני רוצה ברגע זה וזה היה קשור רק אליה.
ניגשתי אל המעלית ולחצתי על הכפתור, שאלתי אותה מה היא עושה
כאן אבל התשובה הייתה מעין חירחור מטריד ואחריו מחיאות כפיים,
ספרתי 5, כשהגיעה המעלית נכנסנו ביחד וכששאלתי אותה לאן,
וכשהיא התחילה לדפוק את הראש שלה במראה, הנחתי למעלה.
לאחר כמה שניות, ועד היום אני לא יודע מה גרם לי לעשות את זה
הזמנתי אותה לעלות אליי לדירה, לא קיבלתי תשובה חד משמעית אלא
מעין ריקוד מוזר, שנראה כמו סירוב אבל משום מה לקחתי את זה
כהסכמה.
אני לא יודע מה גרם לי להתאה בה, אולי היו אלה עיניה בצבע החום
שקד, או המוגלה שבזה הרגע התחילה להווצר בעינה האמצעית, שאגב
הייתה בצבע אפור שחור עמוק, או אולי היד שבלטה באופן מטריד
ובזווית מטרידה מתוך גבה, אבל דבר אחד ידעתי, אני מאוהב.
כאשר הגענו לבית שלי ונכנסנו לתוכו היא התחילה לבכות, בכי
מזעזע וחזק, אולי היה כי התרגשה ואולי היה כי בזה הרגע הדלת
נסגרה לה על היד הנוספת, לי זה לא שינה.
התיישבנו, ואני הלכתי להכין קפה, שעה שהייתי במטבח שאלתי אותה
אם היא רוצה סוכר, רעש מזעזע של זכוכית מתנפצת הבהיר לי שלא
וגם שהזכוכית החדשה של השולחן שלי כבר לא בשימוש.
כשהגעתי לסלון והתחלנו לשתות פיתחנו שיחה, למרות שהשיחה הייתה
דיי מונולוג שלי איתה שהמשתתף היחיד היה אני ומידי פעם נשמעה
נהימה ספק ידידותית ספק משעמום, וכששאלתי אותה מה שמה היא
הוסיפה בנהימה, ארגגגרא, מה שאני פיענחתי כ-"אני רוצה גזר",
אבל לי לא היה אכפת כי הייתי מאוהב.
לאחר כמה דקות שהיא דיברה, יותר נכון בירברה, שאלתי בפתאומיות,
"רוצה להתחתן?", באותו רגע נשמעה צרחה, אולי בגלל שהופתעה
ואולי בגלל שבזה הרגע שפכה על עצמה את הקפה הרותח שלה.
לאחר כמה דקות היא הסתכלה עלי במבט מזוגג ועיניה התחילו להתמלא
בדמעות, אולי דמעות אושר ואלי בגלל שבזה הרגע כספר, הכלב שלי,
נשך לה את הרגל התותבת ותלש אותה מהמקום.
לאחר שהחזירה את הרגל, הסתכלה עלי ואמרה, אמממ, שאני פירשתי
כ-" אני מסכימה", הרגשתי שזה הרגע, זה הרגע לנשק אותה, למרות
שהסירחון העז שנדף ממנה הרתיע אותי, נגשתי ובאותו רגע היא קמה
והתחילה לרוץ במעגלים ותוך כדי כך התחילה למחוא כפיים ולצרוח,
ואז קפץ עליה כספר והיא התחילה לרוץ לכיוון החלון וכשהגיעה
עלתה על אדן החלון, התחילה לצרוח ונפלה.
כן זה היה סופה של נטשיווטיוואסלינה, כך מתברר מהמשטרה היה שמה
והמחקירה נובע כי הגיעה לבניין לאחר שקפצה ממכונית שהייתה
אמורה להסיע אותה חזרה לבית ההבראה שממנו ברחה, לאחר שהכלב של
אחד הרופאים נשך אותה וככל הנראה הדביק אולה בכלבת.
ומניתוח שלאחר המוות התברר כי היה לה גידול בתוך המוח של ראש
ב' שלה, לראשיה ניתנו שמות כדי לשים לב לאיזה צד היא הולכת
ובאיזה צד היא משתמשת, מסתבר שהיה לה פיצול אישיות.
כן כך נגמר סיפור האהבה ביני לבין נטשיווטיוואסלינה, כן אני
אתגעגע אליה ואל החייוך המזוויע שלה, ואל עיניה, ואל הצרחות
שלה ואל הבכי המחריד ואל המוגלה שהייתה מתאספת בעיניה בזמן
שהייתה תולשת לעצמה את השערות ברגליים.
כן, כמו שזה התחיל ככה זה נגמר.
סיפור אהבה נוסח ליל החיים-מתים.