"למה קראת לי?" "אני אדם עסוק מאוד!"
"אני אמור להרצות עוד שעה באוניברסיטה, אז שיהיה... קצר!" אמר
פרופסור ברומין.
"אין בעיה! רק תשב..." אמר מנחם.
מנחם היה אדם זקן, זקן מאוד... ואפילו יותר מידי... אחד שיודע
הכל על הכל, הוא יקשיב לך תמיד עד הסוף... יחייך, יקבל, וישתף
אותך בדעה שלו... בן-אדם כל-כך נחמד שאני מתגעגע אליו תוך כדי
שאני מספר עליו...

"מה העניין? מה כל-כך חשוב מוקדם בבוקר?" אמר ברומין
"מצאתי את משמעות החיים!" אמר מנחם שהתכונן למשפט הזה מאמצע
הלילה...
הוא לא נרדם מאז שעלה לו כל הרעיון לראש...

והרעיון! אני חייב לומר שמנחם עלה פה על משהו! ומשהו רציני!
אני אסביר ההההכל!

"מה? מה הכוונה?" אמר ברומין שלא הבין מה מנחם רוצה ממנו...
"מה מה? אתה מתעסק עם זה! לא? בגלל זה פניתי אליך ראשון!"
"אתה מתעסק עם פיסיקה, כימיה וכל זה! פרופסור מכובד!" אמר מנחם
שניסה קצת להחמיא.

"כן!" עם קרוב גבות וגאווה לא קטנה...
"מה זאת אומר משמעות החיים? למה אתה מתכוון?" שאל ברומין
בהתענינות קטנה...
"מצאתי את הסיבה לקיום החיים... והמשמעות של כל העניין!" אמר
מנחם שהוא מניף את ידיו.

הייתם צריכים לראות את ברומין שמנחם אמר לו את זה... הוא בקושי
האמין שהוא יושב שם בשעה מוקמת בבוקר ומקשיב למנחם... הוא תמיד
אהב את מנחם, ושיתף אותו כל דבר בחייו... אבל משמעות החיים....
חכו... אתם לא תאמינו בעצמכם... כמו שאתם לא מבינים למה אתם
קוראים את הסיפור הזה... ברומין ישב שם...

ברומין צחק בקול, כאילו שזה היה המפלט האחרון שלו מהשקט
שנוצר...
"ו... ומה היא משמעות החיים מנחם?"
"זה לא כל-כך פשוט להסביר" אמר מנחם...
"נו בטח!" אמר ברומין והתיישב סוף סוף.
"תתחיל, אבל תמהר בבקשה" והסתכל בשעון כאילו שיזכור מה ראה...
סתם תנועה...
"אין בעיה!" אמר מנחם וקם.. תפס את הזקן הלבן שלו, שיעזור קצת
לחשוב... ואז הרים אצבע באוויר...
"יש לי רעיון..." אמר מנחם בהתלהבות קטנה.
מנחם התקרב לאט לפרופסור והתחיל לחנוק אותו !... בכל הכוח שיש
לזקן הזה... ותאמינו לי יש לו... כמה שהוא זקן ככה יש לו כוח!
ברומין שהיה המום, ניסה לדחוף את מנחם ממנו, בלי טיפת
אוויר...
לאחר המאבק מנחם עזב את ברומין שהתנשף במהירות... וחזר לאט
לכיסא הישן שלו...

גם אני לא הבנתי מה הוא עושה... ומזל שהוא לא ניסה להסביר
לי... ולכם יש מזל שאתם לא לידי...

"מה לעזאזל אתה עושה?" שאל ברומין בנשיפות מהירות, ואפילו לא
קם מהכיסא מרוב שהיה המום...
"למה ניסית לברוח...?" שאל מנחם שהנשימה שלו כבר חזרה
להרגלה...וכאילו שלא עשה כלום..
"מה?" אמר ברומין בקול, הזיז את הראש לכל מיני כיוונים כאילו
שהתשובה שם...
"למה ניסית לעצור אותי...?"
"כי אני רוצה לחיות!" אמר כשהוא עוד מתנשף, וחושב שמנחם
השתגע.
"ולמה זה? למה אתה רוצה לחיות?"
"למה? כי... אני לא רוצה למות...!"
"זו לא תשובה! תסביר לי למה...!" אמר ברומין בכעס קטן על
התשובה של ברומין.
"המממ... כי..." גמגם
"אין לך תשובה!" אמר מנחם
"למה אתה חי?" שאל מנחם מבלי להמתין לתשובה
"מה אתה עושה כאן...? מה אני עושה כאן? ביקשת להיות או לחיות
כאן...? מי ביקש בכלל...? ואם כן בקשת לחיות... אז למה? למה?
אם זה לא נותן כלום בסוף...?"
ברומין לא יכל להוציא מילה משטף הדיבור של מנחם...

ואתם! למה אתם כאן? בכלל! איזו סיבה יש לך? ואם יש לך סיבה...
היא תישאר איתך גם אחרי שתלך... ?

"לא יודע בדיוק..." ענה ברומין "אבל מנסה להמשיך כמה שאני
יכול..."
"ולמה זה!?" אמר מנחם בקול רם!
"כי.... כי..."
"אין לך תשובה!"

"טוב! אז להסביר את משמעות החיים... אני אגיד לך שאני לא
יודע... אבל אני כן יכול לומר לך שכולנו... בכל מיני דרכים,
מנסים להבין אותם... את החיים... כולנו... למרות.. שבסוף אנחנו
מתים..."
"ויש כאילו שאפילו חושבים על אלוהים... כאילו... בשביל לא
למות!"
"אני כן יכול לומר לך גם, שבלעדי העניין במשמעות החיים... או
כל העניין שקשור לזה... אין לנו חיים!"

הרי גם אתם קראתם עד סוף הסיפור בגלל שאולי הייתה לי
תשובה....