"השמיים כל כך אפורים היום."..אמרתי..ליריב בזמן שישבנו בשיעור
בכיתה.
"כן הם אפורים חבל שלא באתי היום עם האוטו אז היינו נוסעים
לאנשהו".
"באמת חבל, אבל....מה לעשות...לא הבאת..."
"מי ידע בכלל שיהיה כל כך גשום?"
אני ויריב היינו הידידים הכי טובים...כן זה היה רק ידידים.
מאז שאני זוכרת את עצמי, הוא תמיד עזר לי.
תמיד שמר עלי תמיד היה שם בשבילי.
אבל מה שקרה שם באותו יום אפור, נראה לי שלא אוכל לשכוח...
אז כמו שאמרתי השמיים אפורים והם תמיד יהיו ככה כשאני עצובה או
שסתם צריכה עידוד.
אני ויריב הלכנו ברגל הביתה , גשם ירד ולא סתם גשם...זה היה
ממש ממש גשם חזק.
הוא הביא אותי עד הבית נתנו נשיקה והלכנו.
כשעליתי למעלה לחדר שלי צילצול טלפון קטע את מחשבותי על עומר.
"היי לך מתוקה".
"היי גם לך קול שאני לא מזהה".
"מה זה לא מזהה? אבל את חייבת".
"סורי?"
"אני בוכה".
"אל תבכה...חכה רגע אם תזכיר לי משהו אז אולי אזכר."
"לא אני לא יכול לדבר כל כך הרבה...אבל בכל מקרה היום ב5:00
אני אצלך בבניין תרדי ביי."
"רגע מי....."
ניתק עוד לפני שהספקתי לשאול משהו.
עליתי לישון וממש ממש לפני שנרדמתי קטע את שינתי העמוקה צילצול
פלאפון.
"נו מה יהיה איתך? אם כל אחד יתקשר ויגיד לך שהוא ניפגש איתך
ב5:00 אז לאן נגיע!?"
"זה היית אתה"?
"אמ......לא......ממש לא אבל זה היה חבר שלי פה."
"כבר התחלתי לחשוב לך תדע..."
"עזבי בקיצור ב5:00 באמת תהיה מוכנה....ניסע בכל מקרה."
"סבבה ביי".
השעה 5:00 הגיעה...אני כמובן נימנמתי לי.
מישהו צילצל ....
"נו את יורדת"?
"לא .......איזה יורדת אני כרגע קמתי משינה...ואני ממש ממש
מצטערת על הקול היפה שלי".
"כן הוא באמת יפה היום".
כולם התחילו לצחוק.
"מי שם איתך?"
"סתם עוד 2 חברים אז את יורדת?"
"לא....תעלו ואז נלך.."
הם עלו אלי הוא ועוד שני חברים שלו עופר ויקיר.
שלא נדבר עליהם רק חתיכים היו לי בחדר....
יאלה נוסעים הם אמרו.
התחלנו לנסוע...כשפתאום הם סטו מהדרך הרגילה.
"לאן אתם נוסעים?"
"לשום מקום...פשוט איבדנו פה משהו ואנחנו כולה הולכים לחפש
אותו לשתי שניות".
"טוב אני רוצה לרדת בבקשה".
"למה לך לרדת ? יהיה כיף פה מה את מפחדת?"
"יריב מה קורה פה?"
"כלום נשמה שלי כלום".
פתאום נעצרנו.
"מה עצרתם?"
"סתם כי הנה מה שחיפשנו".
"והוא...."?
"להסתכל על העיניים היפות שלך כמה שיותר".
"אז הם יפות?"
"מאוד....." אמרו כולם במקהלה.
"טוב אני רוצה ללכת....."
"למה ללכת...? דווקא נהיה נעים פה..."
"יריב אני רוצה ללכת...."
"למה ממי שלי? את מפחדת או משהו?"
ניסיתי לפתוח את הדלת אבל הם צחקו עליי ואמרו שהדלת נפתחת רק
מבחוץ.
"טוב תנו לי לצאת..."
פתאום הרגשתי שמישהו נוגע לי בפנים....זה היה יריב...
"די יריב...."
"מה דייי? זה לא כיף לך?"
"ממש לא....אני רוצה ללכת".
"דייי נו דייייי....."
פתאום הרגשתי שמישהו אוחז לי את הידיים....
"מה אתה עושה"?
"תגידי לי יפה שלי.....לא הבנת מה הולך פה?"
התחלתי להאבק בהם.....וצרחתי....אבל לא היה אף אחד לשמוע
אותי....
בכיתי.....
הם הסיעו אותי הביתה בחזרה...וכל הדרך בכיתי...
למחרת הלימודים....פגשתי את יריב וכולם....(כולל עופר ויקיר).
"נו מה נשמע יפה שלי?"
"תמות ......תמות......זה מה נישמע".
יקיר לקח אותי הצידה והחזיק לי את היד חזק חזק....
"לא התכוונתי נשמה".
"זה לא עוזר לי אני לא רוצה לראות אתכם יותר ואני לא רוצה לדבר
עם אף אחד מכם."
"תשמעי לי רגע...."
"אין לי מה לשמוע....תמות......תמות....."צעקתי לו מסוף
המזדרון.
כשניגמרו הלימודים באותו יום הלכנו הביתה.
אני הלכתי עם חברות שלי אורנה רעות ועוד כמה...
"בואי לאוטו.....עיניים יפות..."
"תמותו....."
"למה את ככה נשמה"?
"כי ככה תמותו....."
"טוב ביי נסענו למותנו...."

טיול שנתי הגיע.....אני הייתי באותו חדר עם אורנה ורעות ועוד
כמה חברות שלי.
היה ריקודים באותו לילה היה סלאו....ויריב הזמין אותי לרקוד.
"התרקדי איתי?"
"נו אז מה את מספרת עיניים יפות שלי?"
"שאתה זבל...בחור כוסון שלי".
"למה את רעה אליי? זה לא יפה".
"בוא אני אראה לך למה אני רעה".
בעטתי בו במקום הרגיש שסוף סוף ידעתי סופית שיש לו אחד כזה
בגלל כל ההתקפלות שלו על רחבת הריקודים.
אחרי זה הוא בא לחדר שלי....
יריב הוא בחור יפה....עיניים ירוקות שיער שחור קוצים מחוצנים
גבוה...ממש ממש נחמד.
"יעל אני ממש ממש מצטער נשמה שלי".
"לא יעז...."
"חכי רגע...ותני לי לדבר....מה שקרה שם לא יכולתי לעשות כלום
בקשר לזה..ואני יודע שאת פגועה אבל אני......אני......אני אוהב
אותך".
והלך.....ירד במדרגות ורץ...
אני נשארתי בחדר פעורת פה....ממש ממש הייתי המומה ממה שהוא אמר
לי...
רצתי אחריו תפסתי אותו ונישקתי אותו....הלכתי.
ואז הוא רדף אחרי...
"אני רוצה שנהיה ביחד".
"תן לי לעכל....אתה אוהב אותי מאז ומתמיד ובשביל זה היית צריך
לעשות מה שעשית....זה לא נראה יריב."
"אז למה נישקת אותי בכלל?"
"בשביל שתראה....מה הפסדת".


כל הטיול לא דיברנו.....הוא הסתכל עליי אני עליו...אבל אתם
יודעים את התקופה הזאת של המשחק הזה של כל אחד לא אכפת לו.
בקיצור הגענו הבייתה...יריב חיכה לי מתחת לבניין.
"נמאס לי לשחק משחקים איתך".
"מה נמאס לך? זה בעיה שלך...אתה עשית מה שעשית וזה לא יעזור מה
שתגיד עד שהלב שלי פשוט יסלח לך."
"רק תדעי שאני מצטער".
מסיבת סיום הגיעה....כולם לבושים יפה...במיוחד יריב.
"התרקדי איתי?"
"כן למה לא?"
"אז מה את מספרת עיניים יפות?!"
"כלום בחור כוסון שלי".
"נכון בטיול השנתי בעטתי בך? מצטערת על זה שכאב לך " ונשקתי
לו.
"אני לא מבין אותך עיניים יפות...פעם את כועסת פעם אחת
לא.....משהו פה לא נראה לי".
"זה נכון כי.....חשבתי שזה כבר מספיק לאמלל אותך ודיי שאתה
בחור מקסים וזה עבר".
"אז אנחנו ביחד?"
בדיוק כשניגמר השיר הלכתי....
"רגע...לא ענית לי".
"מה לעשות....נגמר השיר לא?"
"אבל..."
"ש.......אמרתי....וצירפתתי אותו..."
"וזה אומר ש.....?"
"אני אוהבת אותך...."



ככה ניגמר קיץ י"ב עם יריב עומר יקיר אורנה ועופר...
סלחתי לכולם אבל לא שכחתי מה קרה...
יריב בצבא....ואנחנו גדולים....מה לעשות תמיד צריך להמשיך
בחיים לא?