30.9.99
בבית קטן שבשכונה קטנה שבמושב קטן שבמדינה קטנה, שניהם ישבו
והסתכלו בקופסה שפולטת קרינה, נקרא לה טלויזיה... ישבו והסתכלו
ב... טלויזיה ופתאום צלצל הטלפון. הוא ענה, זאת הייתה ההיא
מאיטליה, נקרא לה לצורך העניין דניאל... ישב ודיבר איתה ופתאום
שאלה "למה היא נמצאת אצלך? אתם יחד?" הוא מיהר להגיד לא והמשיך
להסתכל אל ה... טלויזיה.
דניאל ביקשה אותה, הילדה שישבה לידו, הוא נתן לה את הטלפון
והמשיך להסתכל על המסך ובאותו הזמן הקשיב לה, עונה לדניאל
תשובות כגון: "הכל בסדר, לא... לא..." המשיך להקשיב ופתאום שמע
את התשובה "כן" בום! כל החדר מסביבו נשאב לתוך המסך ונשאר רק
הריק, הספה, והם עליה מתחילים לעשות את הדברים שכל כך חיכה
לעשות, עד הרגע הזה הבין שבעצם עוד לא חיי, החיים רק התחילו.
ואז נשמעה הצפירה, העירה אותו מהחלום כשהוא מוצא את עצמו יושב
על הספה כשהיא מתכוננת לצאת לאמה שמחכה בחוץ. הוא מיד קם ופתח
לה את הדלת וחשב על החלום שכל כך רצה לחיות, ואז פתאום לפני
שהלכה הניחה את שפתיה הרכות על שפתיו ונשקה נשיקת פרידה בדיוק
לפני שהלכה... זה לא היה חלום, זה היה הדף הראשון של ספר, ספר
שלעולם לא ישכח, ספר שיקבר איתו בקברו.

הימים עברו, כל יום הוא פשוט התאהב בה יותר, עבר חודש וזה נראה
כאילו זה לא היפסק, ואז יום אחד קרא הדבר שגרם לקריסה, הכעס,
היא כל כך כעסה והוא לא הבין למה, נקרא לזה מריבה.
מאותו היום כל פעם שהתקרב אלייה היא נראתה לו יותר ויותר
רחוקה, הוא ניסה לגעת, אבל כמה שניסה היא התרחקה יותר ויותר עד
שיום אחד בבית ספר קראה לו לפינה ואמרה את המשפט הידוע "תמיד
נוכל להישאר ידידים" בום! כדור פילח את בטן האדמה ועבר ישר
בליבו והמשיך לרדוף אותה, אבל היא מתרחקת ומתרחקת מהר יותר
מהכדור ונעלמת אל תוך הריק, עד הרגע הזה הבין שבעצם עד עכשיו
הוא חיי, המוות רק מתחיל
ואז נשמע הצלצול, העיר אותו מהחלום כשהוא מוצא את עצמו עומד
מולה מחזיק לה את היד כשהיא מתכוננת להיכנס לכיתה. הוא מיד קם
ופתח לה את הדלת וחשב על החלום שכל כך לא רצה לחיות, ואז פתאום
לפני שהלכה, הניחה את שפתייה הרכות על הלחי שלו ונשקה נשיקת
פרידה, כאילו פרידה לנצח... זה לא היה חלום, זה היה הדף האחרון
של ספר, ספר שלא נשכח, ספר שקבר אותו בקברו.

הימים עברו, הוא לא מצליח לעכל, עבר חודש, חודש שהוא כבר לא
אוכל, ואז יום אחד קרא הדבר שהחזיר לו את השימחה נקרא לזה
עמית... כשהשימחה נקטעה, הכעס והשנאה באו בעוצמה כפולה, השנאה
לעמית, והכעס אלייה. אבל הפעם הרגיש חופשה, שקט, שלווה... מפני
שעוד ספר ניסגר.
הוא התחיל להתקרב אלייה שוב, חזרו אל הימים הראשונים שעוד לפני
ה-30.9.99, עוד לפני שהיא גילתה את רגשותיה אליו בסליבסטר
המילניום שהיום הוא כל כך מצטער שזרק אותה והלך לשם עם ההיא
מאיטליה... דניאל. יום אחד, משהו גרם לו להבין שהספר עוד לא
ניגמר,זה הכל היה ספר אחד גדול שכנראה לעולם לא יגמר. בביתו של
חברו, נקרא לו לצורך העניין עמית... ששם גם היא הייתה אגב.
הם ישבו והביטו במסך הזה... טלויזיה, והכל היה כמו פעם, הם
ישבו מחובקים כמו בתחילת השנה ואז עלו כולם לחדר, לשחק משחק,
לצורך העניין נקרא לו אמת או חובה, ובמשחק אמרו להם "חובה
עליכם... להתנשק" בום! כולם נשאבו החוצה ואז התחילה הנשיקה
הארוכה ביותר שתהיה לו אי פעם, הוא חשב לעצמו "האם אני חיי
שוב? האם באמת יש חיים אחרי המוות?" את זאת עדיין לא יכל לדעת,
אבל הוא ידע לנצור את הרגע הזה, כי זה הרגע הכי טוב בחייו.
ואז נשמעה הדלת הנפתחת, העירה אותו מהחלום כשהוא מוצא את עצמו
יושב על המיטה כשהיא ממהרת לחזור למקומה הקודם, הוא מיד פינה
לה את המקום וחשב על החלום שכל כך רצה לחיות, ואז כשהסתכל
עלייה והיא עליו, היא חייכה ודימעה זלגה מעינה ושלחה לו נשיקה
באויר... זה לא היה חלום, זה היה המשכו של הספר, הספר שלעולם
לא ישכח, הספר שיקבר איתו בקברו.

הימים עברו, שניהם ניסו לשכוח, ונשארו הידידים הכי טובים, עבר
חודש והנה מגיעה מסיבת הסיום, הסיכוי האחרון שלו כנראה לזכות
באהבתה שוב.
באותה המסיבה, הוא הסתובב איתה כמעט כל הזמן, כמה שיכל... הם
ישבו על הספסל בזמן ששיר רגוע ויפה התנגן ברקע, ואז היא אמרה
לו "אתה בא לריקוד קטן?" בום! כולם נבלעו בתוך האדמהונשארו רק
הזוג, הוא והיא, צמודים אחד לשני לאט לאט מקרבים ראשים ו...
פתאום מילא את החדר צלילי טראנס מעצבן שהעירו אותו מחלומו והוא
מוצא את עצמו עומד לידה כשהיא חוזרת לשבת, הוא מהר בא אחריה
ומתישב לידה... לא קורה כלום, זה היה חלום, סופו של הספר, הספר
שלעולם לא אשכח, הספר שיקבר איתי בקבר שלי

במהלך הימים היא התרחקה, למרות שניסיתי להחזיק אותה קרוב, היא
הלכה. כנראה שהספר נסגר ונכנס למדף של ספרים שכולם דומם, כולם
מספרים את אותו הסיפור.
ואני... כשאני אוהב אותה ושונא אותה באותו הזמן מנסה לחשוב, מה
היא באמת חושבת עליי? למה הכל השתנה? והשאלה הכי מטרידה, האם
יש חיים אחרי המוות? האם יש דבר כזה אהבה שנייה?