הוא רוכב לעבר השקיעה, על סוסו השחור
בגלימתו האפורה נעטף - מסתתר מן האור
פניו מחווירות, כשהוא מביט לאחור...
...ומאחור, הוא רואה זוועות לאור היום האפל,
שנועץ בו את מבטו המבלבל
שנועץ בו את סכינו המערפל
שננעץ בו, ואותו מעקל...
"האין תקווה" - חשב הפרש,
כשאת חוד הסכין הננעץ בגבו - חש
כשכל עולמו התחיל להתערפל
כשהפרש הלבן
התחיל להתקפל... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.