[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שייק ספיריט
/
שמש לי בלב

הבטתי בשניהם מחובקים, צוחקים עם כל החברים שלהם, ואחר מתרחקים
והולכים להם ביחד.
השמש צרבה לי בעניים ולא התפלאתי שתוך כמה שניות הופיעו לי
דמעות . אז הבטתי בהם שוב, אבל הם כבר לא היו שם. הסתובבתי
והתחלתי ללכת. מי צריך את זה?... סתם עינוי, לראות את שניהם
יחד שוב. ועוד אחרי מה שהיא עשתה לו....
"היי אפרת, אז נפגשים אצלך היום לקטע תיאטרון?" שאלה שלומית.
"אהה.... אני... כשאני אחזור הביתה אני אתקשר אלייך טוב?"
אמרתי בבלבול מוחלט והסתלקתי משם. בדרך חזרה חשבתי על כל מני
דברים.. על איך שהשנה עברה מהר, ואיך התחלפו לי אנשים מסביבי,
ושנאלצתי להפרד מהמון אנשים שאהבתי, ושאת מקומם החליפו אנשים
לא רצויים בכלל. "החיים יפים רק שיש בשביל מי לחיות" שיננתי את
המשפט האיינשטני שאהבתי מאד. מישהו חכם אמר, ואני לא זוכרת מי
בדיוק, שאין כמו הבית. אבל שאם אתה לא רוצה לחזור אליו..תבין
שאתה במצב הכי נמוך שיכול להיות. אז במקום ללכת הביתה, משהו
שלא התחשק לי לעשות, הלכתי לחוף הים. זה לקח לי 20 דקות להגיע
בהליכה מהירה. החוף היה ריק, ורק הרוח והגלים היו שם. שייכים
לו, לים, לעולמים. הוצאתי מהיומן שהיה לי בתיק את התמונה של כל
החבר'ה וקרעתי אותה לחתיכות. אחר- כך פזרתי אותה על פני המים.
נשכבתי לי על החול החם ונרדמתי לכמה דקות. פתאום הרגשתי על
פניי צל של איזו דמות. פתחתי את עניי וראיתי את אותו אחד שלא
חשבתי שאני אראה יותר. הוא הביט בי בעניים דומעות, והידיים שלו
היו בכיסים, כשואלות מה לעשות. העניים שלו,  שפעם בכחול שלהן
היה את אותו זיק שובב, את ניצוץ  השמחה הזה, עכשיו היו כבויות
, שקטות ומלנכוליות מאד.
קמתי במהירות, והבטתי בו. כבר במשך שנה וחצי לא ראיתי אותו,
ואפילו שהוא הסתפר בגלל הצבא, הוא לא השתנה  עבורי. הוא הושיט
לי פתק. פתחתי אותו וראיתי מה שהיה כתוב שם.. הוא התקבל
לברודוואי.
החלום שלו. חייכתי בעצב. כי הבנתי שהוא הגשים את החלום שלו.
הוא השיג את מה שהוא רוצה ואני בטוחה שהוא יצליח שם. אבל הבנתי
שזו הפעם האחרונה באמת שאראה אותו.....

שנה אחרי זה פגשתי אותו, שם, בבראדווי, עם אותו ניצוץ בעניים
והזיק שחזר אליו. והוא נחשב לכוכב עולה, כמו שתמיד חשבתי שהוא
יהיה. גם אני עזבתי. ואת כל שק העצב ההוא השארתי מאחור, ביחד
עם כל אותם אנשים שכבר היו מיותרים לי. אז עוד דאגתי בקשר
למספר היחידות שאני יעשה במתמטיקה, והדאגות הקטנות האלו, שהיום
נורא רחוקות ממני. לא הצטערתי לרגע שעזבתי את כולם שם. חוץ
מחכם אחד, שאני בטוחה שהוא ייתגבר. כי הוא חכם. והוא לא בנאדם
של רגשות בצורה מסוימת. הוא מסתיר אותן. והוא זה שעודד אותי
לנסוע ולעזוב פה את הכל. הוא זה שכשאמרתי לו שאני במצב רוח
חורפי ואפור אמר לי "אל תדאגי, יבואו ימים של קיץ" .
למרות שבשמחה שלו תמיד הייתה מהולה עצב.. אני מניחה שהאנשים
האמיתיים באמת אף פעם לא מאושרים עד הסוף כי הם יודעים שלהיות
מאושר עד הסוף זה שקר אחד גמור. לכן הם גם לא ישנים טוב בלילה.
רק המזויפים ישני היטב בלילה, וזה אפילו היה כתוב באחד מספריו
של אמיל אז'אר ככה שאני לא היחידה שכותבת כך. החכם ההוא, הוא
אחד האנשים הכי חכמים שיצא לי להכיר. ואני גאה על כך שהכרתי
אותו. והוא היחיד שבגללו אני מצטערת שעזבתי.אבל אני יודעת שהוא
היה רוצה שאני אשמח.
אז הקשבתי לעיצה שלו, של החכם, ועזבתי. ואני מאושרת עכשיו, עם
כחול העין שלי, ואני חושבת שמצאתי את הנשמה התאומה שלי במידה
מסוימת. ואם אתם תוהים איך אפשר לקום ולעזוב חיים שלמים,
ולהתחיל הכל מחדש.... אז הנה לכם דוגמא.
אני כבר לא פה. אני שם. ושם יש לי שמש בלב. שם אני מאושרת. לא
פה. וכמו שהחכם אמר, הימים של הקיץ הגיעו גם אלי בסופו של דבר.
כנראה שלא הייתה להם ברירה.
"היא לא מתכוונת לחזור בקרוב.. ולא נשכח אותה לעולם"
כך הם כתבו כשנפרדו ממני.

                                                    תמיד הם
יישארו לי בלבי.

                                            אבל העיקר ששמש
לי בלב עכשיו.
                                                           
      :)(:







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני רוצה למסור
ד"ש ללוחם שלי,
קישקשתא
בלעדייך ילדותי
לא היתה ילדות
נאותה




שטותניקית ברגע
נוסטלגי


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/1/02 3:34
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שייק ספיריט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה