המיתון שלי הוא שקט עד מאוד:
שקט כמו קופסא סלולרית דוממת,
מחריש כמו תא-דואר חלול ויתום.

במיתון שלי, גם היא בונה חרם:
חרישית , עצבנית , נוטשת הכל,
מחפשת מיטות של שמנות וסלתות.  

למיתון שלי יש גם שם, גם מינוח:
'קיר של חושך' קראתי לגל השחור.
קיר ללא סוף בלי צורה ומסגרת,
וחושך שטני בעיקר בשעות יום.
והקיר כמו נמרח על פרצוף על גולגולת
כמבטיח : " חביבי , מכאן עד עולם..."

המיתון שלי הוא שקט ,
אך כמו מים -
מחלחל עד בסיסו היצוק של הקיר,
ואז , בלי משים, להבה אש ולבה,
אתפרץ-אנתץ פתע, את חוצות זו העיר.







ינואר 2002