"אני המנהיג!"-"כבר לא!"צעק הכלב השחור, ולפתע הרגשתי נשיכה
חזקה וכואבת בגרוני. "אתה מדמם, וותר על מקומך!" אמר, עיניו
האדומות זוהרות בחושך הסובב.
הסתכלתי על הלהקה, בה חייתי כל חיי, הבטתי בכל ילדיי, נשותיי
וחבריי למסע. הרגשתי דמעה יורדת ונספגת בפרווה.
הסתובבתי לאחור, והלכתי לכיוון דמדומי השחר.

זה לא תמיד היה כך. אתם כבר יכולים לנחש מי אני - אני זאב. אני
חי במקום שקוראים לו אלסקה. הייתי מנהיג של להקת 'רוח המזרח'.
להקה קטנה אך מכובדת.בוא נגיד ככה - איתנו, לא מתעסקים.
אתם מבינים, אני המנהיג. יענו אני זה שמקבל את הנקבות, אם
תפסנו צבי אני זה שמקבל את הלב שלו (מה, החלק הכי טעים לא?)
בנוסף לארוחת מלכים שהולכת בינינו. אני בתמורה זה שבודק ראשון
כשיש רעשים אם הרעשים הם בני אדם או אוכל (ובמקרה שאין להם
רובים אז שני הדברים יחד).
אני והלהקה - היינו עושים הכל יחד-צדים, יושנים ומסיירים.
החיים היו טובים!

יום אחד שמעתי רעש חלש. זה היה זאב, אבל לא משלנו. הפרווה שלו
הייתה שחורה והעיניים שלו אדומות. הוא הביט אליי במבט קטלני,
והתחיל לחרחר.
אני כבר הייתי בן 9 באותו זמן (וואחד זקן) וכוחי לא היה בשיאו.
אבל אמרתי 'שיהיה, אני והחברה נקרע לו ת'צורה!'
פתאום הרגשתי נוכחות סביבי. זה לא היה רק הוא. שמתי לב שכל
הלהקה שלי יצרה מעגל, אך לא מסביבו אלא מסביבנו. מסביב
לשנינו.
אמרתי "בסימן שלי!". אף לא תנועה.
החבר הכי טוב שלי, הצלתי אותו פעם מפיו של דוב קוטב רעב
במיוחד, התקרב ולחש לי "מצטער, חבוב" וחזר למעגל בראש מורכן.
אחד מהזאבים מהלהקה, מהזקנים שבהם, עלה על גבעה קטנה בשלג ואמר
בקול קר ופורמאלי: "על-פי חוקי אבותינו על להקה להתלכד כנגד
אויביה. אך הפעם האויב היה יחיד, ודרש דו-קרב עם המנהיג, ולפי
קוד הכבוד של הזאבים אין להפריע או לשלול בקשה זו. ההפסד ייקבע
במוות אחד הצדדים אלא במקרה של חנינה מהצד המנצח, שתוביל
לנידוי המפסיד מהלהקה לנצח, ללא אפשרות לקרב חוזר. מי ייתן
והטוב ינצח. התחילו!"
הרגשתי כאילו כל הדם זורם מעורקיי. למרות כל שנותיי שנתתי
ללהקה, היא מוכנה לנדות אותי לטובת ה...הזר הזה.
אחרי כל ההשקעה, כל הסיכון העצמי, הטיפוח והדאגה, מגיע זה
והכול נשכח. הקרב היה כתוב מראש. הזאב היה צעיר וחזק ממני,
ואני ציפיתי לסוף. זכרתי שמחובתי להפסיד בכבוד.

לאחר שהפסדתי, לא חזרתי לאזור יותר. הלב שלי קפא. פיסית. אין
סיכוי לחייה חברתית כמוני לחיות לבד. כעת, אני מסתכל על גופי
הפיסי, משמש הנאה לעיני כל במוזיאון לבע"ח בעיר מיסטרי
באלסקה.
אני רואה את הלהקה שלי עכשיו. הם כ"כ חלשים ומפורדים. גיליתי
בסוף שהזאב היה חלק מלהקת 'חיסול שחור'. הם היו שולחים מרגלים
לגלות באיזו להקה המנהיג זקן, מנצחים אותו, ולאחר מכן עוזבים
את הלהקה, משאירים אותה פגיעה וחלשה.
הם הכי צריכים אותי עכשיו. וחבל, כי אני כבר לא חוזר. לעולם.