קפלן דחף את ידו המחזיקה סיגריה ואיפר על רצפת התא. הוא ניסה
להראות להם שהסורגים הופכים אותם שווי ערך לכלבים בעיני החברה
ובעיניו. הם שינו את דעתם עליו מאז שנכנסו, בהתחלה היווה דמות
מפתח בכל הנהלים לכניסה למעצר, עכשיו הוא פשוט חתיכת חרא כמו
כל השאר.

אורן הציץ מבעד לסורגים הצפופים אל עבר שולחנו והבחין כי קפלן
שקוע בקריאת הספר "האלכימאי".הוא שקל לזרוק איזו מילה,אולי
אפילו ליצור איזה שיח קל בינו לבין קפלן ובכך לרכוש מעט חיבה
ממנו.

השמוק קורא את "האלכימאי",לחש קפלן בזילזול. "האלכימאי?" התפלא
תומר."כן,כן זה על השולחן שלו,נשבע לך". "יודע לקרוא החלאה
הא", הרים תומר קולו.

קפלן שלא במקרה שמע את הערתו של תומר, קרא לו להתקרב לסורגים.
"בוא,בוא חמוד אמר,"המאנייק הבור לא יפגע בך". "מה אתה בכלל
יודע על הספר הזה?,שמוק קטן!,הא?",שאל כשהוא כשהוא אוחז בכריכת
הספר ומכה באצבעו על הדפים. ורידי המצח שלו החלו לתפוח, כשלפתע
העיר תומר בהיסוס, "לא קראתי את הספר בכלל."

"לא קראת ת'אלכימאי?" פלטו יחד אורן וקפלן. קפלן החל לגחך
ואיפר שוב לכיוונו של תומר. "אין צורך בזה" אמר תומר,הייתי
קורא אם הייתי רוצה לקרוא,אין סיבה לזלזל". אורן הריח דיון
מתקרב בינו לבין קפלן, אך בתוכו היסס להודות כי לא אהב את הספר
במיוחד.הוא כבר מצא שפה משותפת עם קפלן הבן זונה הזה, ואולי
השפה המשותפת הזו יכולה לפעול לטובתם. "קראתי את הספר הזה
עשרים פעם לפחות",ציין קפלן באוזנייהם. מתאים לאפס כמוך,חשב
אורן,להיות תלוי בספר אחד כל החיים.

"אני רוצה לעזור לתחת של הבני זונות שנכנסים הנה",קרא לפתע.
אני מתייחס אליהם כאל כלבים ברחוב,כי אני רוצה שיבינו מה הם
שווים כשהם נתפסים כך עם המכנסיים למטה".

תומר היה אדם מאוד משכיל על אף בורותו בנוגע לאלכימאי,אורן
תמיד העריץ אותו קצת על שנינותו. תומר ביקש מקפלן רשות לקרוא
את הספר בזמן שהם מדסקסים. קפלן הגיש לו אותו בתקוה שיצליח
להשפיע על אחד הפרחחים שמגיעים אליו. לאחר כחצי שעה הצטרף תומר
לשיחה,הוא היה מהקוראים המהירים האלה. "קליל אך נחמד" הצטרף
תומר לשיחה. "לא הייתי בונה עליו את חיי,והרי אני כבר לא זוכר
על מה מסופר"."שמוק" קרא קפלן.

"מה עשיתם בכלל,למה הכניסו אתכם לכאן?",שאל בקול. השניים הביטו
אחד בעיני השני,בחצי חיוך. "תענו לי כבר!" ציווה קפלן. "חטיפה"
ענו השניים בגיחוך. "מה!" צעק קפלן, "את מי חטפתם" התרגז.
השניים שתקו לרגע. "את מי חטפתם?" חזר בקול רם. "אני לא יודע
למה אני מתאמץ", אמר כשהוא פולט את שארית האוויר מריאותיו
ומסתובב חזרה אל עבר השולחן ומתיישב. השניים נשארו מגחכים
ומחליפים מבטיהם.ואני חשבתי שאתם סתם זוג פרחחים שגנבו מכונית
או ברחו מהבית.

קפלן קם לפתע מכיסאו בתנועה עצבנית. "די עם הצחוק המטומטם
הזה!" צעק. אההה......קרא הבנתי ת'קטע". קפלן קרא לאורן להתקרב
אליו ולהיצמד לסורגים. הוא בצמיד אותו בכוח אליו כשהוא מושך
במעילו. אורן נרתע מעט,והריח שנדף מפיו של קפלן לא הוסיף
לחוויה. קפלן החל לוחש מבלי שתומר ישמע. "אורן מותק, אני יכול
להעביר את הזמן הזה של שלושתינו ביחד בקלות,ואני יכול להפוך
אותו לסיוט הכי גדול שלכם. כדי שיהיה לנו נוח ונסתדר,אני רוצה
שנשכח שנייה מהחבר הדפוק שלך ותגיד לי מה באמת עשיתם".

"ואם אספר לך לחש אורן, אתה תביא לנו כבר את האוכל שלנו ואת
השיחה שמגיעה לנו?". "כן" הבטיח קפלן כשהוא מכה באצבעות
מכווצות על חזהו כאות לאמינות. "על מה אתם מדברים שם", שאל
תומר בחוצפה עם נמה דואגת. " תסתום את הפה המתחכם שלך עכשיו,
יא דגנרט", אמר קפלן מנופף באצבעו כלפי תומרבאיום.

לפתע נכנס מפקד התחנה, וטרק את הדלת מאחוריו בעצבנות. "יאללה"
צעק, קפלן, "תעיף אותם מהר מהתא שלי....מהר" ציווה המפקד. קפלן
התקפל מייד,והוציא את המפתחות מהכיס. הוא מיהר לפתוח את דלת
התא,השניים יצאו עם חיוך מרוח על השפתיים. "אז עשיתם מהשוטר
האידיוט צחוק....הא?זה העיניין?" לחש. "אתם סתם זוג
דפוקים!,זוג מרובעים!,בגילכם אני הפכתי עולמות
הפכתי"."קפלן!",צעק המפקד בסמכותיות,אתה תפסיק לזיין להם
ת'שכל,שמעת אותי?,הם ילדים טובים". תומר התחיל לצחוק,ולפני
שיצאו הוסיף,"אני ממליץ לך על הכינה נחמה,זה יותר מתאים
לך",עקץ אותו.

כשעזבו את התחנה והחלו לרדת במדרגות,שמעו את המפקד יורד על
קפלן. "קפלן,למה אתה חייב להטריד כל ילד שנכנס לכאן?,תעזוב
אותם בשקט,תן להם את האוכל המסריח שלהם ותחזור לספר שלך. אתה
חושב שתשנה אותם אם תטיף להם על החיים?...אה?". קפלן השפיל
מבטו והסתובב חזרה לשולחן. "רואים שלא קראת את הספר,רואים שלא
קראת.