[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כמה זמן כבר עבר?
שבועות?, חודשים? הרבה יותר מדי, זה בטוח. הרבה יותר מדי זמן.
זה כל מה שמשנה. זה כל מה שצריך. זה האויב.
זמן.
הוא מתחיל בזחילה איטית, כמעט בלתי מורגשת, נע לידך על קצות
אצבעותיו, כמו גנב, מעביר מעצמו עוד ועוד, בחלקים קטנים, לא
מדודים.
אחר כך הקצב מתגבר, זחילתו הופכת לפסיעה מהירה, ולצעידה נמרצת,
ולריצה, ולטיסה, וכעת הוא שועט כמי נהר, נושב כרוח מדברית,
ובדרכו הוא שוחק את הסטנדרטים, את העקרונות, את האידיאלים
הגבוהים, מסיר שכבות של בררנות ואנינות, פינוק וטעם, מציף
ומעלה את קולם של הדברים הבסיסיים ביותר, הפרימיטיביים, את
צרכינו הראשוניים, את החיה שבתוכנו.

שוב. כמה זמן חלף מהפעם האחרונה?
מתי בפעם האחרונה היית עם אחת מההן?
כבר קשה לזכור.

מתי שוב עברה בשיערך יד נשית מלטפת, נעה באיטיות ממכרת, סורקת
כל פינה, מצמררת את קרקפתך, גורמת לנשמתך לגרגר?
מתי חשת את אצבעותיה הארוכות, המטופחות, הריחניות, מתופפות על
פניך בעדינות אין קץ, נעות בקווים דקים של עונג על עורך,
פורטות על זיפיך, נעצרות על אפך, מפלרטטות עם שפתיך, מלטפות
ברכות לעפעפיך?
מתי הרגשת את נשימתה החמה קרוב לעורפך, ואז לאוזניך,
מתי חשת תשוקה כנה של הבל פה?  
מתי היא נשקה לך בשפתיים מלאות, מתי חשת את אותו זרם מחשמל של
ארוטיות ראשונית, את אותו רפרוף שפתיים מתגרה שהופך תוך שניות
לאקסטזה של חושים?
מתי לאחרונה בלסת שדיים, מלאים, תפוחים, מזמינים, עובר בלשונך
על מורדות קמורים ופסגות מחוספסות, טועם ודוגם, לועס ונושך,
מוצץ ויונק.
מתי היית שוב ילד?
מתי לאחרונה הסרת ממנה תחתוני משי עדינים, העברת יד על רגליה
החלקות וליטופים מעוררים בין ירכיה, מטפס באצבעותיך כגנב
מבורך, משחק עם ערוותה, מלחלח את שעריה, מתי הערמת עצמך אל
פניה היפות ואז הבקעת דרכך אל גנה הקסום?

עזוב את כל אלה, קיבינמט, מתי הייתה הפעם האחרונה שלא הלכת
לישון לבד?

היא או היא או היא.
אני אומר לך מתי. מזמן. הרבה יותר מדי מזמן.
ורוח הזמן לא פסקה מלנשוב.


כמו סרטן, נוגס בכל חלקה טובה.

תחילה הסיר את גילה.
הרי החוק הוא מטופש, מיושן, מגוחך.
הרי אלו הן שנותיה היפות ביותר, התמימות ביותר, השנים הזכורות
ביותר.
הרי היא כה נהדרת, כה נפלאה, כה בשלה, אז מה אם היא בקושי בת
16, איך שכמותה נראות בימינו, זאת סטייה לא להיות פדופיל.
כל כך הרבה זמן, כל כך הרבה לבד.
אתה תהיה הראשון, אתה תהיה הבלתי נשכח. לטוב או לרע, זה הרי לא
באמת מעניין אותך.
אתה שומט ערך ראשון, ומנצל אותה עד תום.
כמה סתם.


אחר כך הסיר את תבונתה.
זה באמת היה חשוב מתי שהוא? שלא תהיה כל כך טיפשה, זאת אומרת.
הרי זה לא ממש חשוב, נכון? לא במיטה בכל אופן.
לך תתפלסף עם חברים שלך, איתה אתה כבר תתקשר בדרכים אחרות.
רומנטיקה הופכת לזיון, תקשורת למציצה.
עוד זמן חולף, ואם נקרית בדרכך אחת מההן, הנפלאות, הנשכחות,
המבינות,
אתה מביט בהשתוממות וחושב - הן גם מדברות?

לבסוף הסיר גם את גזרתה.
משפטים על חשכה ודמיון של חורים שחורים הופכים למנטרה הקבועה
שלך, וגם ככה אין לך שום כוונה לצאת איתה מהבית, אז למי באמת
אכפת איך היא נראית.
בטח לא לך.
לך...לא אכפת.
הכל אותו דבר, הכל דבר אחד.

הזמן ניצח אותך.
אתה הפסדת.

אין עוד סטנדרטים, אין עקרונות, אין אידיאלים.
יש רק חיה.

אז תזהר.








נכתב לחבר קרוב וזר רחוק.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
את הסלוגן הזה
אני כותבת
בעירום חלקי.



בוליביה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/1/02 13:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עירן בן-ארי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה